זה בוקר סתווי ואין עננים,
רק טללים מרחפים ביינות לעצים
הרוח מבזיקה זהרוריים של שמש,
והאדמה לחה מגשמי הלילה
אני הולכת יחפה

אני רואה אותך מרחוק,
נקודה קטנה
אתה בטח מתפלל או מקונן
אתה סוגד לאלוהיי הבוקר
שמש ניצחת מתרוממת אט-אט,
והזרעים נזרעים, אבל אתה לא שם לב
אתה נאבק להפוך מ-עובר לתינוק
ואני זאטוטה שוטה צוחקת עליך,
על כל מה שיכול היה לקרות,
לו הייתי מלמדת אותך

הלילה מגיע כמו קסמים,
כמו יד מחקה את כל היום מהלוח
ואני נזרקת על המיטה, כולי בשמים,
והחלון פתוח ללילה, אליך
אבל אתה לא בא
אתה בטח מתכסה ייסורים במיטתך
נקודות כוכבים זוהרים צונחים על פניי, על עיניי
אני עייפה עד בלי די
וקולך מהדהד בי, כמו רועם מתוך החשכה
אומר הצילני נא, הצילי אותי נערה יפהפייה

שוקעת לשינה,
נופלת לתוך בור עמוק ללא סוף
אנשים מהתלים בי,
אבל אני חכמה מזה
שקרים דוקרים בי,
אנשים עם עיניים קטנות
אבל כל זה לא חודר את מעטה הבשמים,
המסוממים, הממסטלים
הם לוקחים אותי כמו על ענן,
הלאה-הלאה מכאן
ואני יכולה להריח את האחו הפראי,
בו כל החיות רצות חופשיות
וגם אני ביניהן, איילה סקרנית
מחפשת דרך לפרוץ את מחסום השתיקה.