[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שי לובי
/
סגריר

נשען אל הווילון,
עיניו לובשות דוק של עצבות
ופניו מופנות אל החלון.

לא ברור אם דוק עצב הוא זה,
הרהור או זיכרון...
אך בעליל נראה שהקשיש הזה
לא בזמן
לא במקום.

מבטו נישא אל השמיים
ללא פוקוס...
עוטה מין ריק כזה...
מאחורי המשקפיים.
העננים המתקדרים שבשמיים
משקפים את מבטו ואת הלך רוחו,
ועל אף הבוקר שעלה הכל נראה כמו
לפנות ערב, אחר הצהריים.

החורף יורד עליו, המסע שלו נמשך,
והוא נראה כאילו שהמשא שהוא חובש
כבד מאד עכשיו.
ואז, אישה אחת ניגשת,
והוא רואה אותה מרים אליה את פניו,
ואור גדול ניצת בהם,
נולד הוא מחדש.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הייתי בים
ונכנסו לי מים
לאוזן

עכשיו אני לא
חייבת לשמוע
אתכם


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/12/18 8:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שי לובי

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה