[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא שמש
/
גבינה לבנה

הכותרת זעקה שזהו היום האחרון לקנייה האחרונה
בערוץ הקניות האחרון שנסגר ביום האחרון.
"חייבים לקנות משהו," אמרתי למיטל.
"אני לא צריכה כלום," היא אמרה,
"אולי אתה צריך?"
"לא, גם אני לא צריך.
אבל חייבים לקנות משהו, גם אם לא צריכים."
"אתה צודק," היא נאנחה,
"מה נקנה?"
"אפשר לקנות גבינה לבנה.
זה זול וסמלי, ולא מזיק בשום צורה.
לא לכיס, לא לגאווה, ולא לבטן."
"טוב," היא אמרה,
"תקנה גבינה לבנה, מה כבר יכול להיות."

וכך מצאתי את עצמי הולך למכולת
ביום האחרון לקנייה האחרונה בערוץ הקניות האחרון
שנסגר ביום האחרון.
"מה אדוני רוצה לקנות?" שאל המוכר.
"גבינה לבנה." עניתי.
"מאיזה סוג?" הוא שאל.
"הסוג הרגיל והנפוץ." אמרתי לו.
"אם כך אדוני מוזמן למקרר הגבינות,
שם מונחות גבינות, גם לבנה,
והוא יכול לקחת לו גבינה לבנה, לשלם ולקנות."
"תודה רבה." אמרתי למוכר.
הלכתי לי בזהירות לעבר מקרר הגבינות,
וסקרתי את הגבינות,
אך לא התפתיתי לסוגים השונים.
קניתי בדיוק את מה שבאתי לקנות -
גבינה לבנה.
"זו הגבינה הלבנה שלי."אמרתי למוכר.
"בחירה מצוינת." אמר המוכר
וארז לי את הגבינה. שילמתי וחזרתי לביתי.

"מה קנית?" שאלה אותי מיטל בצהלה.
"גבינה לבנה." עניתי.
"יופי, עכשיו משטרת הצרכנות לא תוכל לנגוע בנו," היא אמרה.
הנחתי את הגבינה הלבנה במקרר וחשבתי מה לעשות איתה.
"מה את חושבת שאני צריך לעשות עם הגבינה הלבנה?"
שאלתי את חברתי מיטל.
"אתה יכול להסתכל בה," היא אמרה,
"או למשש אותה, או להריח אותה, או לטעום אותה."
מאוד התפלאתי. "למה שאני ארצה לטעום אותה?"
"לא יודעת." היא ענתה במשיכת כתפיים,
וכך נשארה הגבינה הלבנה במקרר ללא שום תגובה מצדנו.

לאחר יומיים, בשתיים בלילה, נשמעו דפיקות קולניות בדלת.
"מי שם?" שאלתי אחוז חרדה.
"משטרת הצרכנות." הם ענו.
פתחתי להם את הדלת.
"כן," אמרתי, "מה הבעיה?"
"האם אדוני או מישהו או מישהי מיושבי הבית
קנה משהו ביום האחרון לקנייה האחרונה
בערוץ הקניות האחרון שנסגר לפני יומיים?"
"כן, בוודאי," "עניתי, "קניתי גבינה לבנה."
"לא מכונית?" "לא."
"לא מכשירי חשמל או טכנולוגיה?" "לא."
"לא בגדים?" "לא."
"לא רהיטים או מצעים?" "לא."
"אז רק גבינה לבנה." "כן."
הם נכנסו אל הבית ללא הזמנה
וביקשו לראות את הגבינה הלבנה.
פתחתי את המקרר והצגתי לפניהם את הגבינה.
"זו גבינה לבנה רגילה לגמרי.
כמה היא עלתה לך?" הם שאלו.
"מחיר רגיל." עניתי.
ראש הצוות הביט עליי במבט מלא תוכחה -
"זו קנייה עלובה ביותר, אדוני."
לא היה לי מה להגיד.
"אנחנו נאלצים לעצור אותך על סירובך להיות צרכן."
אמר ראש הצוות, ואנשי האגף אזקו אותי.
"אני מצטער מאוד, מיטל,"
אמרתי בדמעות למיטל הדומעת,
והם גררו אותי החוצה אל הניידת.

זו הייתה הפעם האחרונה בה ראיתי אור יום,
או כוכבים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יזיזים זה כאילו
ידידים בשביל
זיון, נכון?
אז אם אני וידיד
שלי, עושים אחד
לשני ביד,
יורדים אחד
לשני, מתנשקים,
נוגעים, מתלטפים
אבל בלי קשר
רומנטי אז אנחנו
עדיין רק
ידידים?



(אוי, זה בטח
קצת בוטה)


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/11/18 11:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא שמש

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה