והיא כמו דואה על כנפי הרוח
וצוללת למעמקי האור
אין לה שום צמא לנוח
תמיד דוהרת לא רוצה לחזור.

עיניה בולעות  הכול
וידיה פרושות
מקשיבה לכל קול
ואוספת נפשות

ראיתיה פעם בראש ההר
ממריאה אל תוך הסערה
ראיתיה משתקפת במי נהר
וצוללת להושיט עזרה

בלילות תשמע את בכייתה
על כל אותם מיוסרים
משוררת את קינתה
על אותם לבבות השבורים

כואב לה באמת
על כל יצור דואב
על חלום שמת
ועל ריקנות של לב אוהב

רוצה לרפא את כולם
שלא יכירו עוד כאב
רוצה לתקן עולם
ולהגשים חלומות הלב

ועם השחר היא המריאה  
אל מחוזות שרופים
עוד נפש פצועה - הבריאה
ועוטפת יצורים קרועים

בקשתי להחזיק בידה
ועם חלומותיה לעוף
לדהור על הרוח לצידה
ולטעום ממנה את הצוף

היא חייכה אלי במבט של אור
מחמם ומפשיר - מקלף כל קור
את כנפיה פרשה לקראתי
אווו בוא אלי אהובי

סגרה עלי את כנפיה
וחיממה אותי בשדיה
בשפתיה לחשה מילים רכות
מחממות ואוהבות

אהובי היא אמרה
שלי שלך ולבי לבך
כל בוקר בזרועותיך אקום
ויחד נרפא את מדוכאי היקום.