ממשיכים להכות בברזל החם, כל עוד הוא שורף
הלילה הביא אתו סיפורי רצח וכאב,
ואהבה שמדממת על סדינים לבנים
כולם אהבו אותה מרוטשת, קרועה לגזרים,
מייחלת שיטמאו את נשמתה
אבל היא לא אהבה את כללי המשחק,
והחתולה שורטת
בבוקר קר כשכולם עוד ישנים,
היא הייתה יוצאת וקוטפת לבבות אדומים
משקה בהם את חצרות הבתים שגידלו קוצים
ולא היו לה אהבות, חוץ מהצרכים שלה עצמה,
בנפול השמיים על האדמה הבוכייה
ארצות משתרעות מאופק לאופק, והיא ב-שלה,
בונה קני נמלים לדובי היערות ומוצצת שורשים
הם מסתכלים עליה כאילו נפלה מכוכב אחר,
פוערת את עיניה ונותנת להן להתרוצץ אנה ואנה,
לכל הכיוונים
המכה יכולה לבוא ב-חור בתקרה או בבבואה שלה עצמה,
שתצא מתוך המראה ותאכל את נשמתה
יש לה הרבה חשבונות אנוכיים עם אנשים מסוימים שלא עומדים
בציפיות האנוכיות שלה

אהבתה משוטטת חרש במחוזות גיהינום,
ונשמתה מייחלת לטיפת מים שתרווה את נפשה הצמאה
שיקולים כאלה ואחרים מתרוצצים במוחה הרכושני,
ועיניה תרות אחר עוד טרף להונות אותו בתחבולותיה.

אקו
ציפור טרף תלויה על הקיר, ועיניה זזות
אשתו קבורה עמוק באדמה, ורק עיניה מציצות מבין הרגבים
הוא שואל מי נתן לה רשות לחיות, ואין מענה,
רק קול קרקור עורב שפושט על האחו
הברזים נפתחים בקול ששון עסיסי, והחוטאים מייחלים לטיפת חמצן,
בזמן שהמים מטביעים אותם
השירותים מלאים עד גדותיהם טינופת, והיא יושבת עליהם, על
האסלה

ערימות של דשן מונחות בחצר,
ריח טינופת מתקתק לאוזן גירויה
מתלהב מ-כל מעשה לצון של המכשפה,
והופך פקעת ספוגית של בוץ בתוך נשמתה הרקובה
היא מונחת תלויה מאלפי חוטים על קרש תאטרון קטן,
ואלוהים מנענע את כנפיה כרצונו
היא שוטה של הגורל, והגורל שפוט-ממונה על חטאיה

ארבעה רגליים יש לאישה ואף יד אחת
את החשבונות היא עושה בחדר המיטות עם מזדיינים ומזדיינות
תלויה מהתקרה על קורים ומשקיפה על הכול כמו עכביש
ארבעים פצצות אטום לתוך הלב יפזרו את נתחי גופה הקטנים ליד
המזבלה הקרובה.