זה נראה יפה כל העסק הזה.
קירות לבנים גבוהים,
מוזיקה של אואזיס,
קליפים ישנים שהיו חדשים בשנות התשעים,
חלון פתוח למרות הקור כדי לא לחלות,
ופתאום השמש מהבהבת שאריות של קיץ,
והכול מרגיש דביק ולח ומגעיל.
והוא יושב על הכיסא כל בוקר,
במרפסת הסגורה.
מעשן סיגריות מלא בלי הפסקה.
יש לו גם קפה וגם בירה שחורה,
אבל הוא בעיקר מעשן סיגריות בלי הפסקה.
ברחוב נראים צעירים שלומדים נהיגה.
מורה בערך בן שלושים,
ושתי צעירות, אחת עם שיער גלי עד הכתפיים,
ואחת עם שיער קצר שחור.
כולם לבושים היטב ובטעם לבוש של יום רגיל.
ואישה עם כפפות גומי עבות ירוקות שופכת את הזבל.
אני מרגיש ממנה שהיא נגעלת מ-כל הזבל הזה,
אבל היא עמוק בתוך הניקיונות,
ולוקחת את זה בגבורה.
בערב היא כבר תהיה אחרי מקלחת,
שותה נס קפה טעים ומתוק,
ומתכרבלת בפוך מול הטלוויזיה. |