הציפיות גדולות ואיתן האכזבות
יש ברק בשמיים שמסמל את הסוף
יש שבר שמתפורר ומתאחה וחושף אור וצל
הוא רוצה את זה אפל יותר,
וזה מה שהוא מקבל.
אבל אתה יכול לשרוט בציפורניים,
היא תגיד
ולגרום לעצמך מום
זו מקהלת השדים שדוחקת אותך לפינה,
עד שאתה כבר לא סובל את עצמך
עד שאין לך מקום לנשום
עד שאין לך מחשבות משלך
עד שאתה תלוי בכל מה שסביבך,
כמו דג על חכה
ש-יכול לעלות אותך ולהכניס לדלי,
שם תפרפר
תקבל מכה בראש, ותהיה צלוי.
שקט עכשווי קר
בו הצעדים נשמעים בדירות השכנות
והילדים נושמים,
מתוך חלומות ביעותים,
מתוך איומים
אני לא יודע למה היא לא קמה בבוקר
היא יישנה כל היום כולו
ואחר-הצהריים היא אכלה והתקלחה
ונשמה
נשימות של כפור
ואז היא אמרה עכשיו אני חיה
יש לי את כל הלילה כולו לכתוב שירים
והיא מול הדף עם מוזיקה וקריינית טובה
קוראת לה שדרנית
מקשקשת
את המילים שאמרו לה שאסור להגיד
ובחלון יש ירח
ושקט מוחלט
אף-אחד לא אומר לה
עכשיו היא שלה,
ושלה בלבד.
תהפכו אותי, תרוממו אותי,
תנו לי לישון במיטה
תלעסו אותי, תמרקו אותי,
תצחצחו לי את השיניים
תשליכו אותי, תבעטו בי,
תשלחו אותי מ-קנה תותח
תקלסו אותי, תבזו אותי,
תלטפו אותי ברחמים עצמיים
אני אהיה תמונה, אני אהיה פסל,
בפינה של החדר הקטן שלכם
אני אחריש בדממה, אני לא אגיד מילה,
רק אם תבקשו
אני אלך בצעדים קטנים מאוד,
חרישיים, לא נשמעים
אני אלעס בשקט שלא ישמעו אותי
אני אבלע את הרוק בדממה,
שלא להשמיע רחש,
שלא להעיר אתכם משנתכם. |