אסנת אינציגר-אלון / מזמור |
אלי בוקר מעונן,
טומן בחובו גשמים
סוחפים אותי לגעגוע טמיר
שאינו נעלם.
זורמת בנחלי דעת,
לוגמת מפרי החיים
ויודעת גשם הוא חג לרוח
שמחה ללב.
מתמרים געגועים למעלה
מאפילים רצונות אחרים
מבליעים חיבה מהולה
כתערובת .
גמול ימים רבים כיסה
שלכת סחופת מים
במעלה הרחוב השומם
מאדם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|