נגה
22:49 הרכבת יוצאת בעוד שלוש דקות. מעולה היא חושבת לעצמה.
הגיעה בזמן. היא אפילו תספיק להכנס לשרותים לעשות פיפי. ככה
היא. על הדקה. אם יואב מגיע רק עשר דקות לפני הזמן המשוער,
מבחינתו הוא מאחר. היא אומרת ערב טוב לשומרים בכניסה, שמה את
כל הכבודה שלה ( שלושה תיקים בגדלים שונים) לבדיקה. היא עוברת
והמכשיר מצפצף. השומר מבקש ממנה לחזור ולראות אם יש לה דברים
בכיסים. יש לה. היא מוציאה טלפון, אזנייה ומסירה גם את
המשקפיים התלויות על צווארה. עכשיו המכשיר שקט. היא אוספת את
כל התיקים, זורקת ת'טלפון והאזנייה לתיק הלבן, מחזירה את
המשקפיים למקום ורצה להניח את הארנק עם הרב קו על הצג. 22:50.
דקה זה המון זמן. היא תספיק. מה גם שכל כך הרבה פעמים הרכבת
יוצאת באיחור. היא נכנסת לשרותי הנשים. התא האחרון הוא הקבוע
שלה. דווקא עכשיו הוא תפוס. היא לא תחכה שהוא יתפנה. נכנסת לזה
שלידו משמאל. סוגרת ת'דלת ומתחילה לתלות את התיקים על הוו. הם
קצת כבדים ביחד אבל היא בודקת את החוזק של הוו ומבינה שיחזיק
את שלושתם. היא מורידה ת'מכנסיים ואת התחתונים ויורדת לסקווט,
כמו בפילאטיס. היא מכוונת ומשתינה מגבוה. לעולם לא יושבת על
האסלה. יש לה שרירי ירכיים חזקים. וואוו, כמה שהיתה צריכה
להשתין. הפיפי הזה ארוך במיוחד. היא מקווה שהרכבת תאחר. יואב
יהרוג אותה אם היא לא תגיע בזמן. זהו. הזרם פסק. היא חותכת
חתיכת נייר וסופגת היטב. מרימה מהר את התחתונים והמכנסיים,
עורמת עליה את התיקים חזרה, יוצאת מתא השרותים ומוותרת על
רחיצת ידיים. 22:51 והיא רצה למדרגות. תוך כדי ירידה, היא רואה
שהרכבת בדיוק נכנסת לרציף. חיוך של מנצחים מותח לה את השפתיים
והיא מאטה באחת את צעדיה. עכשיו יש לה את כל הזמן שבעולם. עד
שהרכבת תכנס כולה לרציף, ותעצור, ויפתחו הדלתות, וירדו הנוסעים
שיורדים, ואז יעלו המצפינים.. הצליח לה. יש לה מלאכים ששומרים
עליה. תודה לכם, היא אומרת להם בלב ומחפשת בעיניים את יואב
שאמור להיות ליד המכונה הזו שמוכרת את הג'אנק הנוראי. בליל
האנשים הממתינים על הרציף מסתיר לה והיא ממשיכה לרדת לאיטה.
הנה הרכבת מתחילה לעצור ויש לה עוד 5 מדרגות. יואב לא נראה
עדיין. אני ממש מקווה שהכל אצלו בסדר, היא חושבת לעצמה. לא
מתאים לו לא להגיע ולא לעדכן. הוא תמיד כל כך בסדר. יותר מדי
בסדר. היא באמת לא בדקה את הטלפון. אולי הוא השאיר הודעה. היא
תבדוק כשתהיה על הרכבת. עכשיו היא על הרציף. הרכבת בדיוק
נעצרה. היא מחפשת אותו בעיניים והולכת לעבר המכונה, עיניה תרות
אחר השיער הלבן הקצוץ שלו. נוסעים כבר מתחילים לעלות. היא לא
רואה אותו ליד המכונה.


יואב
היא אף פעם לא לוקחת בחשבון בלת"מים. הוא לא יכול להבין אותה.
אחרי שפעמיים גרמה לו לרוץ לרכבת כל הדרך מהחניה ולקח לו שתי
תחנות להסדיר את הנשימה, הוא לא קובע איתה יותר נסיעה משותפת.
מעדיף שיסעו בשתי מכוניות רק לא הטרוף הזה של הדקה התשעים.
עכשיו זו רכבת השלום. רציף צפוני. מתי כבר יסיימו את העבודות
כאן. מתנהלים כמו מדינת עולם שלישי. סגרו את חלקו הדרומי של
הרציף ואתה כמעט הולך על הפס הצהוב. ממש מסוכן. מעניין כמה זמן
יקח להם הפעם. נו, איפה היא. אני ממש מקווה שהמעופפת הזו תגיע
בזמן. אצלו כבר 22:45 ואין שום סימן ממנה. הרכבת אוטוטו כאן.
היא יכולה ממש לגרום לו להתקפי לב. כמה שהוא שונא טיפוסים
שמתנהלים כמוה. חסרי אחריות, מזלניקים שמעמידים את כולם על
הרגליים ותמיד מישהו יצטרך להציל אותם ממשהו מתישהו. הוא כבר
חילץ אותה ארבע פעמים. ארבע פעמים בארבע שנים. סטטיסטיקה
מטורפת. פעמיים עם פנצ'ר וגלגל ספר שלא תוקן. פעמיים! פעם אחת
בלי דלק ופעם אחת היה צריך לפרוץ לה את דלת הבית. אותו מעולם
אף אחד לא הציל מכלום. הוא שומר על עצמו ועל כולם. איך היא לא
לומדת. 22:47. אמרתי לה שאני ליד מכונת החטיפים. מזל שיש רק
אחת. אני גם רואה מכאן את המדרגות. בטח אוכל לזהות אותה כבר
מהפלדיום שהיא לא מניחה להן.
מעניין אילו תרוצים יהיו לה. אם תשתמש שוב בגורי חתולים שהצילה
או תספר על חוויה מכמירת לב בחווה של החמורים איפשהו על כביש
581 . 22:49. עוד רגע הרכבת ברציף. היא לא עונה בנייד.
האקולוגיה הזו שלה. על שקט, בתיק, גם כשהיא לא נוהגת. אם היא
מפספסת את הרכבת אני לא מחכה לה. ממש נמאס לי כבר.
הנה הרכבת מגיעה. בול בזמן.22:51 . אין פלדיום במדרגות. אני לא
מתכוון לפספס את הרכבת הזו, שיהיה התרוץ שלה מה שיהיה. יואב
מתקרב לדלת, יש לפניו ארבעה אנשים. הנה מגיע תורו לעלות. הוא
נותן מבט אחרון שמאלה ודווקא מקווה שהיא לא תגיע. שלא תגיע
והוא יוכל לצרוח עליה. יגיד לה שתתאפס כבר. שתתנהג כמו אדם
בוגר... אבל פתאום הוא רואה אותה את הפרימדונה. עכשיו השיער
שלה בצבע אדום. נגה! הוא קורא לה. רואה שהיא מחפשת אותו ליד
מכונת החטיפים. נגה! היא רואה אותו ומחייכת לו חיוך גדול מתובל
באנחת הקלה ועונה לו מרחוק: הנה אתה! ממש דאגתי לך.