אחרי תפילות ותחנונים ללא סוף
הופעת פתאום כמו שמש במזרח
ואני כמו נווד חולש על הנוף
רואה אותך חולפת ביעף
ענן מכסה, והנה עוד מגיע
מסתיר אותך מבבת עין
והקץ לו ייחלתי ללא ניע- מגיע
והנה נעלם מן העין

ובסוף הרוח תתחזק ותרחיק
והנה את נחשפת מחדש
בין אלף שמשות
לא פחות יפות
זוהרת בין כלום לממש

סערה תגיע בקרוב
כך אני מרגיש בעצמותיי
בין ענן לענן
מתפזר העשן
והנפש תזעק- "אימתי"?

ומי תנצח? הסופה או השמש?
עיני להסית לא יכולה
ננעל המבט
בין קרוב לכמעט
ובמערב נפרשת שקיעה.