זו הכנסת
רומסת
חומסת
כל הנקרה בדרכה.
אלה חבריה
מלהגים
נדבקים
לכיסאות מעורם של
צבאים.

ההמון זועף מקטר.
ביום הבוחר
שוכח
טורח
הולך לקלפי
שם את פתק המוות.
ההמון משבח מריע
לנואם
לנוהם
הזורע רוח
אשר יקצור סופה.

הכנסת לא
מתאפסת.
מכונסת
מתכנסת
בוחרת במוות לו
תהיי ממשלה.
לצבא יש מדינה
מתכופפת
מצייתת
יש לו כלי משחית
כלי זין
הוא לא שם...
לתפארת המדינה.


והשקופים
רחוק מן העין
נותרים אי שם
מאחור
רחוק מן הלב
הם יעונו וירצחו
זה אחר זה
במחנות ההשמדה.

המוות לבדו מושל
בכיפה.