מי שחוגג יום הולדת ארבעים ואין לו יום חג,
מסתובב, מסתובב, בחדרים מלאים גלולות ושדים,
ואורות נאון במסדרונות חשוכים
יש לו ים של זמן לספוג את הקצף ישר לפה,
להתחשב בזה וזה, ולהגיד שהוא לא רוצה

גם אני התחלתי עם חיתולים מבד,
שאימא הייתה מכבסת במים רותחים ואבקת כביסה,
ואני הייתי מוצץ את המיץ מתוך פלחי הקלמנטינות,
ומשאיר את שקיות הפלחים ריקות על השולחן,
מחכה לגמדים שיבואו לאסוף אותם

והיא הייתה רצה, והיא הייתה משתוללת,
למה הוא בוכה, תגיד לי מה כואב לך,
אתה לא נשמע טוב
אבל את הולכת ומתרחקת בכל שנה קצת יותר,
עד שלא רואים אותך אפילו מול העיניים

והשמיים היו וניל והיה הרבה אבק,
ויתושים בביובים פרוצים,
ואתרי בנייה ללא כל השגחה
ילדים היו נופלים לחורי חול פעורים,
או ננעלים במקררים, נחנקים ומתים
ואנשים עם רכבים אמריקאים היו אוספים ילדים מהרחובות,
אונסים אותם כמה ימים, ואז זורקים בכביש צדדי
או שפשוט נותנים להם ממתקים,
סוכריות עם סם, או מורעלות,
לחרפן אותם כדי לעשות להורים חיים קשים

בתים היו מתפוצצים בגלל בלוני גז,
ורעידות אדמה היו קוברים אנשים בחיים
הילדים היו הולכים לגלידה לראות סרטים מצוירים,
והמבוגרים היו מגלגלים קוביות שש-בש ומסמנים טוטו-לוטו

הוא היה שומע קונצרטים ומשחק שחמט,
כולם קראו לו אינטלקטואל
הוא היה מתרגם ספרי מחקר לקהל העברי,
כולם תהו מי קורא את הדברים האלה
הוא היה מחבק ילדים קצת יותר מדי זמן,
ומארח אותם בביתו לראות סרטים בווידאו
הייתה לו מסרטה עם סרטים מוזרים,
היה בהם ים ועירום, ופירות נוטפים תשוקות ומיצים מתוקים
הוא היה אומר שאלו סרטים אמנותיים

והילד היה מת, ואף-אחד לא ידע למה
ואף-אחד גם לא חקר יותר מדי למה הילד מת
ואז היה מתברר שמכונית נכנסה בו והוא עף על הכביש,
אבל הוא לא גילה לאף-אחד
הוא אמר לנהגת שרצתה לעזור שהוא בסדר,
והלך למות בשקט בבית שלו,
לאימא שלו אמר שהוא חולה

וכולם אהבו את הלונה-פארק,
וסרט בלי פופקורן לא שווה.