הרבה זמן שהקרח לא נמס כאן.
פתאום זה בא אליי כמו גל מסנוור,
של לבן בוהק כואב בעיניים.
פתאום אמרתי לה שאני לא יכול,
למרות שרציתי כל-כך.
היא הביטה בי.
העיניים שלה נעשו כל-כך קרות.
בעיניים שלה היא חתכה את כל הקשרים שהיו בינינו,
ואספה את התיק שלה.
"אני הולכת," היא אמרה, ותנועותיה היו נוקשות.
"אני משאירה אותך פה לבד,
לגמרי לבד,
כמו שאתה רוצה."
כמעט בכיתי, אבל החזקתי את הדמעות.
היא סובבה את המפתח ויצאה. סוגרת את הדלת.
ופתאום כמו גיהינום, שקט מחריש אוזניים.
פתאום כמו גיהינום, אני לבד, לגמרי לבד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.