[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיקי אלטמן
/
ובינתיים בבית הקברות

כמו בכל יום, כשהגיעה השעה חמש סגר העובד את השער והלך הביתה.
בית הקברות נעטף בשלווה. יש שיאמרו, שקט של בית קברות.
הציפורים היו הראשונות לנצל את המצב החדש. הרי הן כבר מתורגלות
בכך. אחת אחרי השנייה נבלעו בתוך צמרות הברושים. האמיצות
שבציפורים הנמיכו עוף ונחתו על השיחים המוריקים בשולי השבילים.
הנועזות ממש, הרהיבו עוז ונחתו על המצבות עצמן בתקווה למצוא
איזה פירור שנשמט מחטיפי המבקרים.
בעקבות הציפורים, נכנסו לתחום בית הקברות חתולי הרחוב
הזעפניים. ציידים מיומנים אלו נעו חרישית בין המציבות בתקווה
ללכוד ציפור רשלנית.
לעת ערב, כל הפעילות הזו קיבלה תפנית פתאומית שגרמה לציפורים
ולחתולים להימלט מהמתחם כל עוד נפשם בם.
המצבות התעוררו לחיים.
נכון, כבר שמעתם על כך בעבר אבל חשוב לשים דברים בפרופורציות
הנכונות. אין המדובר במצב הקיצוני בו המצבות מתרוממות מרבצן
ונעות בשבילים. לפחות לא בפעם הזאת. כל שאירע הפעם היא תנועה
עדינה וניד קל, אי פה, אי שם. תזוזות שדי בהם כדי להבריח בעלי
חיים אך לא משהו שיבלוט לעינו של אדם העובר במקרה בסמוך לגדר.
והיו גם שיחות. אמנם, לא כל המצבות דיברו, רובן העדיפו משום מה
רק להאזין, אבל בערב המדובר שלוש מצבות היו הפעילות בתחום
הדיבור.
למה דווקא שלושת המצבות הללו?
אולי כי מיקומן על גבעה קטנטנה המשקיפה על שאר המצבות, יצר
ביניהן איזושהי אינטימיות. אולי כי משהו הציק להן. ואולי כי
סתם כך, רק להן היה חשק לפטפט באותו זמן. לכו תבינו מצבות.
אז מי בחבורה? מצבה שחורה של רב העיר, מצבה חומה בהירה של אשת
ראש העיר ומצבה אדומה בוהקת של פושע גדול. השנים שחלפו מאז
הלוויות השלושה, הפכו את הגוף והאבן שמעליה לישות אחת ותרמו
להיווצרות פמיליאריות ישראלית בין השכנים.
ועל מה שוחחו השלושה? על פרשת השבוע? לא! על האופנה האחרונה
בלונדון ובפריז? לא! על סמים ורציחות? חס ושלום, הרי תלמיד חכם
בחבורה. כמו תמיד החלה השיחה בעניין פעוט ומשם זרמה הלאה.
"יאללה, יאללה, תזוזי קצת הצידה. תיכף את דורכת עלי" סיננה
מצבת הפושע לעבר מצבת הגברת.
"סליחה, מי אתה שתדבר אלי ככה!" היא השיבה לו ממרום מעמדה "כל
היום לא זזתי. תיכף תהיה לי פקקת בנימים של השיש".
"והוא, מה יש לו שבכזה דיכּי?"  הצביעה מצבת הפושע על מצבת
הרב.
"אף חסיד לא בא לבקר אותו היום אז הוא נכנס למרה שחורה" היא
השיבה.
"יאללה תתאושש, יא רבי" אמרה מצבת הפושע. "אצלי יש תקופות של
חודשים ושנים שלא באים אלי, למה אתם יודעים איך זה אצלנו,
לפעמים נכנסים לכלא ולפעמים בורחים לחו"ל. הרי אם הייתי מקבל
אבן על כל שבוע בלי מבקרים אז מזמן הייתי נהיה גבעה. יאללה
חליק סבא".
"לא פשוט, לא פשוט בכלל קהל נכבד" המהמה מצבת הרב "במיוחד
עכשיו כשאנו מצויים בתקופת בין המיצרים".
"אתה הורג אותי עם הבין המיצרים שלך" ענתה מצבת הפושע "זה
מזכיר לי את המיצרים בבוספורוס. יש שם אחלה קזינו ופעם תפסתי
שם מישהי, רבי אם היית רואה איזה מיצרים היו לה, היית מת".
"השם ישמור" ענתה מצבת הרב. "אני מיצֵר שבכלל דיברתי".
"מיצֵר הוא אומר" גיחכה מצבת אשת ראש העיר, "אתם יודעים כמה
הצרתי את השמלות שלי וכמה פעמים הייתי צריכה לקצר אותן כדי
שגרשון..."
לתוך דבריה נכנסה מצבת הפושע בצחוק חנוק: "אוי, את מזכירה לי.
גם אני קָצרתי. הרבה מהכנופיה של חנוכה ימח שמו קָצרתי. אבל
בסוף הוא עשה לי תרגיל והגעתי לפה".
"שקט, הס" ציוותה עליהם מצבת הרב.
"זה בדיוק מה שאמרתי שם בקזינו ליד הבוספורוס" התפקעה מצחוק
מצבת הפושע. "שקט, צרחתי לכולם, יש לי אס. זרקתי את הקלפים על
השולחן ולקחתי את כל הקופה. איזו חגיגה עשיתי שם בלילה".
"די, שקט" אמרה מצבת אשת ראש העיר "הפשעים שלך לא מעניינים
אותנו".
"תראו, תראו אותה זאתי" לגלגה מצבת הפושע. "די, כבר אין לך צבא
של פקחים שיעשה מה שאת אומרת. הרי בעלך אפילו לא חיכה לסיום
השלושים כדי לקחת את המזכירה שלו לצימר. וחוץ מזה, אני שיש
קאררה איטלקי ומאיפה את? שיש חברון!".
"במחילה מכם" נקטה מצבת הרב בגישה ממלכתית "נא לכבד את המקום.
ואתה במטותא ממך," הוא פנה למצבת הפושע "אל נא תשכח שחברון היא
עיר האבות".
"וואללה רבי, עליך לא האמנתי. גם אני אהבתי אותן עבות" צחקקה
מצבת הפושע, "שיהיה איפה לתפוש, ולא כמו הדקיקות האלו שנשברות
איך שאתה נשען עליהן".
"תראה מה עשית לה" נזפה מצבת הרב במצבת הפושע "עכשיו היא בוכה.
נפגעה ממך".
"יאללה בסדר, מצטער בובה" התנצלה מצבת הפושע בפני מצבת אשת ראש
העיר.
"הו, עכשיו אתה מזכיר לי נשכחות" הצטחקה מצבת הרב "הרי בוב"א
זה ראשי תיבות של בונה ורמיזא בימינו אמן, הרב שלוימה
גזונטהייט המכונה בעל הבוב"א, צדיק גדול הוא היה. מה גדול? ענק
בתורה".
"גרשון שלי אף פעם לא היה צדיק גדול" מחתה מצבת האישה דמעותיה
"אבל הוא ידע לדאוג לי. פעם הביא לי מעיל פרווה ופעם בקבוק
בושם והייתי שואלת אותו גרשון מאיפה? והוא היה צוחק: שווימר
מהפרוות ביקש הנחה בארנונה? ביקש! ווייס מהפרפומריה לא ביקש
לחדש את רישיון העסק? ביקש! וכדי לקבל הם ידעו לתת".
"אוי לאוזניים שכך שומעות" קוננה מצבת הרב.
"ולי הם קראו קרימינל" גיחכה מצבת הפושע. "תאמיני לי שליד בעלך
אני קטן".
"זו סתם הסתה" השיבה מצבת אשת ראש העיר.
"הסתה?" צחקה מצבת הפושע, "עכשיו את מחזירה אותי הרבה שנים
אחורנית. כשההצגה הסתה ואשת האיכר רצה בעיר, כמה פרוטקשן עשיתי
עליה".
"השטן, לא הסתה" תיקנה מצבת אשת ראש העיר.
"קהל נכבד וקדוש," אמרה מצבת הרב בטון פסקני, "אם אתם מדברים
על השטן אז אני פורש. אסור ליהודים לעסוק בעניינים של השטן. זו
עבודה זרה".
"לילה טוב כבוד הרב" אמרו שתי המציבות למצבת הרב שהתהפכה על
צידה.
"עבודה זרה" גיחכה מצבת הפושע. "ראיתי באזכרה שלך, שלבעלך יש
אחושרמוטה של עבודה זרה. היא מהפיליפינים או מאיפה?" .
"נו רבותי, מה יהיה?" נזפה עליהן מצבת הרב. "תיכף יגיע זמן
קריאת שמע של שחרית. תנו לישון".
זמן מה נותרו שתי המציבות, זו של הפושע וזו של אשת ראש העיר
בדומיה מוחלטת.
אחרי שנחרות מצבת הרב הרעידו את האדמה, לחשה מצבת הפושע:
"תגידי מותק, יש מצב שאת ואני עושים  איזה נענוע ביחד למה
הצטברו אצלי הרבה מים בסדקים ואני תיכף מתפוצץ".
...
למחרת בבוקר הגיע העובד אחרי עוד לילה משעמם בביתו ופתח לרווחה
את שער בית הקברות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
השאלה הראשונה
היא:
מה משמעות
החיים?
השניה:
מה איכפת לי?


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/11/18 16:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיקי אלטמן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה