מְאֻחָר בַּלַּיְלָה
כְּשֶׁהַכֹּול יְשֵׁנִים
וְתַרְדֵּמַת דֻּבִּים נוֹפֶלֶת
אֲפִילּוּ
עַל הַשֶּׁקֶט
לִרְגָעִים.
וְרַק חֵצִי יָרֵחַ עוֹד צוֹפֶה
אֶל חַלּוֹנִי
כִּמְגוֹנֵן מֵרָחוֹק.
אֲנִי מַמְתִּין לָךְ
בְּצִימָּאוֹן
סָפוּן בְּפִינָּתִי, הַמְּבַקֶּשֶׁת
הֱיוֹתֵךְ.
וְכָךְ בַּסֵּתֶר אֲנִי נִיזּוֹן מִמֵּךְ
בְּתַאֲווָה לַהֲרוֹת,
וְלְהִגָּלוֹת.
בִּכְדֵי לִהְיוֹת צִפּוֹר שִׁירֵךְ
לָעוֹלָם.