אחרי השחרור מהצבא, חבר טוב אמר לי לקפוץ לאחוזת בית. תקנה שם
נייר ערך מחלק מהכסף שקיבלת מהצבא, ותוכל לעשות כמה ג'ובות
לממן את טיול אחרי צבא לדרום אמריקה, שחלמת.

אז הלכתי וקניתי נייר ערך שקוראים לו, מניה. שם החברה לא ממש
חשוב, כי בדקתי עליה ואמרו לי "זו מניה לפנסיה, תשקיע בה ותוכל
לישון בשקט." אני לא צריך עכשיו לחשוב על פנסיה, רק השתחררתי
מהצבא, אמרתי. רק רוצה להגדיל תשואה ולכסות את ההפרש של מה
שחסר לי למימון הטיול לדרום אמריקה. אז קניתי מניה והשקעתי
10.000 ש"ח. בשביל אחרים זה היה אולי כסף קטן, אבל בשבילי זה
היה מפעל חיים שנחסך בדם ויזע ועבודה קשה של בחור אחרי צבא.
ציפיתי לקבל תשואה של 10% לפחות תוך שלושה חודשים ואז לצאת. אם
התשואה תגיע הרבה לפני מה טוב. אחרי חודש, הייתי קרוב ליעד עם
רווח של 6% שזה 600 ש"ח וחסר לי עוד 400 ש"ח ואהיה מרוצה ואוכל
למכור ברווח נחמד. לי זה היה מספיק, כי הגדרתי מראש כמה אני
צריך ולא רציתי להיות חזיר גדול שנאכל על ידי חזירים גדולים
ממני.

לרוע מזלי, בדיוק למחרת נתפסתי עם המכנסיים למטה כשמפולת גדולה
ואלימה תפסה אותי יחד עם כל המשקיעים המאוכזבים. תוך שבוע
ההשקעה שלי נפלה ב 50%  ולא ידעתי אם להישאר עם מה שנשאר
ולחכות לתיקון שיגיע, כדי לחלץ את הכסף לפחות בהפסד מינימלי או
למכור מיד לפני שיהיה גרוע יותר. החלטתי להישאר ולא למכור
בהפסד כבד.

אחרי שנה רוב המניות התאוששו וחלקם אפילו החזירו יותר מההשקעה
ההתחלתית ורק ההשקעה שלי המשיכה לשקוע עם איחודי הון וגיוסים
בגלל חוסר יכולת לעמוד בהחזרי הלוואות. לאחר שהאמנתי שהחברה
שאני משקיע בה, בדרך להבראה והשתלטות של רוכש פוטנציאלי
וסיפורי פוגי.

חלום הטיול של אחרי צבא לדרום אמריקה כבר נגוז. התפוצץ לי
בפנים. כמו הבועה שחייתי בה ונפלה עליי,  והלכתי לעבוד קשה
יותר ויותר ולהתרחק מהבורסה וממניות לתמיד.

את ניירות הערך אני עדיין מחזיק מחוסר ברירה, כי מה שנשאר מהן
זה אבק של ניירות בלי ערך.