בלגן במרפסת, אני יושב לנוח,
הרוח מנשבת, עציצים מלבלבים ירוקת
אין זמן לשבת, צריך לעשות כלים
צריך לעשות ספונג'ה ולשטוף את השירותים
הרגשה כזאת חונקת שיהיה רע מאוד,
אבל לאן יש ללכת, כל הדרכים חסומות
ביער בשלכת מנשבות אולי הרוחות,
פה הזמן קפא מלכת ואין יותר מה לעשות
כמו שהיא מנגנת,
בשנתי, בשרעפיי הזולים
כמו שהיא אומרת,
שהיא לא שכחה אותי
כמו שהיא רומזת,
שחטאיי לא תלויים בי
כמו שהיא מפזמת מנגינות,
וחושפת את גופה מולי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.