[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חופית סבג
/
שנים של קרח

התעוררתי בבוקר עם שאריות חלומות שחלמתי עלייך,  מנסה לחבר
אותם אחד לשני, הרבה זמן שלא חלמתי עלייך. בהתחלה כשהייתי מנסה
לחלום עלייך ולא מצליחה אז הייתי כועסת על עצמי נורא, הייתי
עוצמת עיניים ובכוח נזכרת בך, ובתוך שנייה הייתה עוברת לי
מחשבה אחרת בראש, הרבה לילות בעטתי בקירות. מה שגם לא בכיתי
עלייך, לא כשבישרו לי שמתת, לא בהלוויה שלך, לא בשבעה וגם לא
באזכרות. אף דמעה לא ירדה כמו הדמעות שלי יצאו במרד, גם לא
הרגשתי שום רגש בלב, לא כאב, לא אבדון, לא געגוע, לא צער,
כלום. כשהיו מדברים עלייך בארוחות שישי ובחגים אני הייתי צוחקת
לעצמי שמתת, שכמה פחדנית, אפסה, חלשה היית. אימא הייתה שמה
בשבילך צלחת, כוס של המורדים שהיית אוהבת לשתות ממנה גם
כשגדלת, הייתה מניחה סכין מזלג באותו הצד כי ככה היית אוהבת.
כשהייתי רואה את אבא מדליק עבורך נרות נשמה הייתי מכבה לו אותם
בפרצוף. אימא הייתה אומרת לו שלא יתרגש, שזו הדרך שלי להתמודד
עם המוות הטיפשי שלך, הייתי אומרת לאימא שתסתום את הפה. היו
ימים שהייתי נכנסת לחדר שלך, מתיישבת על מיטתך וקוראת יומנים
שלך, קוראת על כל מה שרצית לעשות ולא הספקת, על האהבות שלך
שאהבת אבל לא עד הסוף, על אלון, שאותו אהבת באמת. כשהייתי
מסיימת לקרוא מהיומנים שלך שהשארת אותם במקום, והם עדיין בדיוק
באותו המקום, הייתי יוצאת אל חנות הדיסקים מתחת לבית, מסתכלת
על אלבומים שיצאו לאחרונה, שומעת מוזיקה חדשה, קונה. ערב אחד
כמו כל הערבים בהם כלל לא חשבתי עלייך, המוכר השמיע שירים
ישנים מאד, של אמנים שמאד הערצת, שהיית אוהבת לשמוע כל הזמן,
הרועשים האלה, במיוחד בלילות שהיית חוזרת הביתה מאוחר ואימא
הייתה צורחת עלייך למה חזרת כל כך מאוחר ואת היית טורקת את דלת
חדרך ומדליקה מוזיקה בווליום עצום, וזין על העולם, שימותו.
בעודי משוטטת בחנות, ברקע התנגן לו yesterday של הביטלס, עוד
שיר שממש אהבת. פתאום ולא שתכננתי את זה, עלתה בי בחילה שגרמה
לראשי להסתחרר,  הלכתי אחורה, הלכתי אחורה בזמן, רציתי לצאת
מהחנות אך הרגשתי שככל שאני זזה כך הנשימה שלי הולכת ונהיית
עקשנית יותר, לא יכולתי לנשום והזעתי בכל הגוף. החזקתי את החזה
שלי ודמעות ירדו, הרבה דמעות ירדו פה. כאילו הפסידו במרד
ונכנעו לשלטון. עברו בראשי תמונות של הגופה שלך מעוכה על גינת
הבניין, של הדם שלך על עמודי הבניין, של הפסיכולוג שלך אצלנו
בבית, של צוות מד"א, של השכנים המומים, של אימא בוכה בהיסטריה
ושלי רצה אלייך. כמעט בלי נשימה יצאתי מהחנות תוך כדי שאני
נתקעת בכל אדם שעובר מולי. התיישבתי על ספסל ליד מחוץ לחנות,
כשהשיר עדיין מתנגן ברקע, לי הוא צורח באוזניים. הורדתי את
הראש למטה ובכיתי שעה שלמה עלייך. הרגשתי איך שנים של קרח
נמסות מעליי וצוחקות לי בפנים, ואת צוחקת יחד אתם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בזיליקום צעקני
וסלרי עצבני
הלכו לטייל...


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/11/18 13:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חופית סבג

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה