מי אמר מה למי ומתי זה היה
אני ישבתי ב-צל על כיסא שמש והבטתי בעוברים ושבים
הם נראו לי כל-כך מוזרים
הם לא אני, חשבתי לעצמי
אמרתי יבוא יום ואני אהיה אני,
בינתיים דברים לא קרו כמו שהתרחשו
אני שמעתי את נבואת המשיח, וירדתי דרומה לראות נוף
כל זה היה יפה לעין עייפה כמו שלי
הבטתי שמאלה-ימינה, ולא ראיתי מה קורה סביבי,
האם הטבע החליט לעשות לי קילוח?
או ש-מה זו רק השראה למחזה שלא נכתב,
ואנחנו בעצם על סף משבר עציצי ירוק
זה לא מה שאמרו בתבנית, איתה התקלחתי כל לילה לפני המיטה
הם אמרו שאנחנו לא נמצאים פה, וזה היה רע
אז כמו שהם אמרו, יצא המרצע מן השק,
ואני הבטתי בשלל הכוכבים המכסים את הרקיע,
וחשבתי לעצמי - מה, מי, איפה ומתי זה קרה
הם חשבו שהשתוללתי, ולכן כפתו אותי,
זו הייתה כותונת משוגעים
אמרתי להם הביתה באתי,
הם אמרו לא מבינים
וכך זה היה
הלכתי לבדי במדבר
ראיתי מים, אבל לא ראיתי אותם,
הם היו חיזיון תעתועים
לכן החלטתי שאת המצברים אני לא ממלא,
ומילאתי פי מים
לא שהיה מים
אבל שתקתי כמו דג כל הדרך לארץ עוץ,
לא שהיה לי מים לשחות בהם בתור דג
אבל כשנגמרו הרשתות - שתקתי -
זה מה שמשנה בינתיים
לו ידעו מה צופן לי המחר, לא היו עושים שטות כזאת
או ש-כן, בכל זאת?
אולי לא הם קובעים מה יהיה איתם,
אולי לא הם קובעים מה לעשות
אולי הם מריונטות,
ואני סתם תוצר האל
אבל זה היה כבד על המוח הקודח שלי,
ולכן לא חשבתי על זה יותר מדי
מה גם שלא היו לי מים,
ולכן המחשבה שלי הייתה מעורפלת
לכן חישבתי איך להשקות את הגינות בלי לעשות רעש גדול מדי,
אבל כבר הייתי על כיסא נוח, כיסא שמש,
ולא ראיתי איש במרחק של קילומטרים
לא פלא שהזיתי, אם כן
זו הייתה יכולה להיות הרפתקה משונה,
דומה לאילוף של נמר
אבל אני לא יכולתי לאחוז בה,
כי היא הייתה חלקלקה כמו תמנון
לכן ישבתי וחשבתי מה עוד אמצא,
אולי נקודה למחשבה,
אולי סתם נפיחה,
שהפריח בבלון עז לשמיי התכלת העזים
לא הייתה דרך נסיגה,
רק מטמון זהב שנח במרחקים,
וחיכה לידיים שלי שיוציאו אותו,
וייקחו אותו,
ויבנו בו ארמונות
אבל באמת שחשבתי יותר על העולם,
ועל המצוקה בו הוא שרוי
אנשים אין להם כוס אורז, ואני אבנה ארמון זהב?
לא ולא, זה לא אני, לא כך חונכתי
אני אמלא את המשלוחים בהרבה אורז - ואשלח לנזקקים,
זה מה שאני אעשה,
גם אם זה יעלה לי בדם
דם שלי
כי אחד למען כולם וכולם למען אחד,
זו הייתה הססמה, ולא התכוונתי לסגת ממנה
לכן זו הייתה גם המטרה, לשמה נולדתי,
ולשמה אני חי
לא שהייתה לי ברירה,
כי בעצם גם אני הייתי בובה,
של הבריאה.