את שנשארת תמיד זקופה
לא מתכופפת
לא משפילה מבט

את שתמיד בטוחה בעצמך
רחוקה כמרחק מזרח ממערב
מכל היסוס או התלבטות
מכל פירור זעיר של חרטה

בת-שחוק על פנייך ועיניים צוחקות
קווי מתאר ברורים
סביב חמוקייך
סביב כפות רגלייך בסנדלים קיציים צבעוניים

את שתמיד יודעת-כל
כמו כותבת סיפור על חיי
והוא נמשך עד לאינסוף
וכל מילה בו שרירה וקיימת בעינייך

והכל נכון ואת יפה
והכל נכון ואת אישה

ואת מקור של אור מושך פרפרים
ושאר מעופפים
והם קרבים יותר ויותר
נהנים מהחמימות


ברגע אחד של חולשה
אני מתקרב יתר על המידה
ברגע אחד של תחינה
אני נלכד

תוך רגע אחד
המחושים הופכים פחם
הכנפיים ניצלות באש
אור פנייך מצית את עיניי

עד עלטה גמורה.