בתוך הראש שלי יש איש קטן עם את חפירה. אני שומע אותו בלילה,
כשהכל מסביב שקט ואפילו הנחירות שלה כבר פסקו. הוא מכה בקליפת
המוח שלי, מנסה להגיע לחלומות שחלמתי פעם ואולי יגיע גם לחלום
חדש שמחכה לתורו להשתחרר. פעם חלמתי שאני חולם, ולא הבנתי איך
אפשר להתעורר מחלום כזה. להתעורר לתוך שינה, או לתוך החלום
שברא חלום אחר? כשאני ער, הוא לא מכה בתוך הראש. הוא מתחמק
החוצה, בלי שאף אחד מרגיש, כולל אותי, וחודר לראשם של אנשים
אחרים, הישנים באותו זמן. עובדי משמרות לילה, זקנים מנומנמים,
חולים שלא הצליחו להירדם בלילה ועוד כל מיני. הלילה הוא חפר בי
וחפר, וחלמתי עלייך. זה היה חלום נעים. משהו בתוך בית, לא מוכר
לי. נו.. חלום, את יודעת. כשהתעוררתי, ניסיתי לשחזר את החלום,
כדי לספר לך, אבל הממזר כיסה אותו בפירורים של קליפת מוח ונשאר
לי רק זיכרון נעים. לאיש עם את החפירה אין פרצוף. גם גוף אין
לו. רק ידיים. לפעמים, כשהוא מתעייף מהחפירה, אני מרגיש איך
הוא משכיב את הידיים בין האוזניים שלי ומזמזם מנגינה. שמחה,
עצובה, שקטה או רועשת. לכי תביני את החופרים האלה. לא, זה לא
ישות נוספת הנמצאת בתוכי. הוא, יש לו חיים משלו. פעם סיפר לי,
בין חלום לחלום, שככה הוא נולד. לא היו לו הורים. שני חלומות
הזדווגו וככה הוא נולד. הלילה אכין לו הפתעה. אכניס צמר גפן
לאוזניים, שיהיה לו חמים ונעים כשהוא משכיב את הידיים לנוח.
מחכה ללילה. חכי לי. |