אָדָם-כְּמוֹ נָהָר,
הוּא מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ דּוֹהֵר כְּזֶרֶם
וְסָחַף גַּלֵּי הַיָּם
גּוֹרֵר אוֹתוֹ מִכָּאן וּלְשָׁם.
הוּא נִזְכַּר, כָּל טִלְטוּל וּנְטִישָׁה.

אֱמוּנָתוֹ אוֹסֶפֶת אוֹתוֹ
מְלַקֶּטֶת אוֹתוֹ לְמַהוּת וַהֲוָויָה.
בְּבֵיתוֹ הַבִּיטָּחוֹן אוֹפֵף אוֹתוֹ
בַּתֶּלֶם סַכָּנָה רוֹדֶפֶת אוֹתוֹ
וְהוּא עוֹד לֹא תָּם וְנִשְׁלָם.

אָדָם-קוֹלוֹת מְהַסְּסִים אוֹתוֹ
לְאָן אַתָּה נִסְחַף, מַדּוּעַ תְּמַהֵר?
אַל תִּדְרֹך בִּנְהַר הַבִּיצָּה
אַל תַּשִּׁיל מִיָּד אֶת הַקְּלִיפָּה
לֹא תָּמִיד שָׁם בְּתוֹךְ הַמַּגָּע וְהָרֹךְ.

אֵינוֹ צַעֲצוּעַ
אַךְ כְּמוֹ פְּצָצַת גַּעְגּוּעַ לְשָׁם וּלְאָן.
הַזִּיכְרוֹנוֹת מְחַבְּקִים
הַשִּׁירִים מַזְכִּירִים
וְזוֹכֵר כָּל ש-ְרִיטָה וּצְבִיטָה.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי