כאב חד עולה מהבטן,
כאב עמוק שרק רוצה לצאת ולצעוק.
דם מחכה לזול החוצה,
דם שכבר מזמן לא יצא לחופשי.
עולם שלם שכבר לא אותו דבר,
עולם של כעסים, שנאה ותסכול.
לא מבינים אנשים ולא רואים,
זה רק הולך ומתגבר הולך ומתגבר.
נפילה לתוך תהום עמוקה,
עם מדרון חלקלק שמתיש את כולם.
פחד שלא מרפה וחודר לעצמות,
פחד שמביס כל תחושה של הצלחה.
בן אדם עומד ומתפלל,
הורים בוכים על עוד אבדן.
רוצה לברוח ולא להרגיש כלום,
לא יכולה להאמין באף אחד,
ממש לא לסמוך עליהם.
עולם של בוגדים, שונאים, פוגעים.
אין אף אחד שייתן את האמון,
הכל זה רק בזלזול.
רוצה ללכת, להיעלם בתוך האדמה.
האדמה לפחות חמה ומקבלת.
זעקה שלא נשמעת לאיש,
היום אי אפשר לשמוע כי הבן אדם חנוק,
הבן אדם שבור לרסיסים ורק עף ברוח.
אין מטאטא שיכול לאסוף הכל.
כולי שברים שברים שאין כבר מה שיחבר.
לא יכולה להיות יותר ולחיות יותר.
רוצה רק לעופף ולראות את הכל ממבט על,
להיות על האדמה זה רק מייסר ומכאיב.
שנאה של עצמי,
תיאוב על מה שניבט במראה.