איש אחד הלך ברחוב הראשי בכפר סבא. החזיתות של הבניינים.
החנויות. אנשים הולכים למקומות. מרצפות בצבעים שונים. רעש של
כביש.
דברים שעברו לו בראש:
- למה היא לא אוהבת אותי?
- אני צריך לשים את הכסף בחיסכון ולא בעובר ושב.
- אולי כדאי לי לחפש עבודה טובה יותר.
- הנעליים שלי מכוערות.

הוא חשב על כל הדברים האלה ולא הסתכל, ואז התנגש באישה שהלכה
לכיוון מעבר החציה. היתה איתה ילדה קטנה וכשהוא התנגש באישה
היא התנגשה בילדה, שנפלה למדרכה כאילו בהילוך איטי.
דברים שעברו לו בראש:
- איזה אידיוט אני, נמאס לי כבר.
- למה דווקא באישה עם ילדה.
- הלוואי שלא תבכה.
- למה היא לא אוהבת אותי?

הילדה התחילה לבכות והאישה צעקה עליו. הקול המטיפני. הידיים
שכמעט נוגעות לו בפנים. סימני השאלה בסוף כל משפט שלה (אתה לא
מסתכל? אתה עיוור? אתה סתום?). המבטים של הנהגים שעברו ליד או
עצרו ברמזור, קצרים מדי בשביל להבין מה הם חושבים. הרמזור
שהתחלף לאדום ואז שוב לירוק.

פתאום הוא הרגיש משהו בשכמות, בחלק הפנימי שלהן. כאילו הן
גדלות מבפנים, וזה משהו חזק ושלו. הוא רק צריך להמתח קצת
והחולצה תקרע ואולי זה יעיף כאפה לאנשים שעומדים לידו, אבל אף
אחד לא רוצה להיות לידו כרגע גם ככה. הילדה כבר לא ממש בוכה
אבל מייבבת כזה, ספק בגלל שאמא שלה עוד צועקת והיא לא רוצה
להרוס לה.

הוא עושה את זה ושתי כנפיים עצומות נפרשות מהצדדים שלו. המבט
של האמא והילדה. השקט שנפל ברחוב. עיני אישה כועסות ועיני ילדה
קורנות. הראשים של האנשים. הגגות של המכוניות. הגגות של
הבניינים. האופק. הים. העננים בשמיים שנראו כמו משיכת מכחול.
דברים שעברו לו בראש: