לא מבין אותו. הבוקר קיפל את העלים בצורת גליל, השמיע קולות של
גסיסה ואחר הצהריים מצאתי אותו מת. מת לגמרי. הורדתי אותו אחר
כבוד לחדר האשפה ואולי מחר אקנה עציץ חדש. גם הקקטוס היפה, עם
הראש האדום, התאבד לי יום אחד. בהתחלה התכופף, כמו אחד עם כאבי
גב ולמחרת הפסיק לנשום. גם הוא סיים את מכסת ימיו לאחר כבוד,
בחדר האשפה. האפרוח שאבא קנה לי כשהייתי קטן, היה נורא צמא.
הרגשתי. אז לקחתי טפי והשקיתי אותו. השקיתי המון, עד שכבר לא
היה צמא יותר, כי טבע מרוב שתיה. אותו דווקא קברתי בחצר בית
הכנסת שהיה ליד הבית שלנו, באותה חלקה שקברתי את הצב, שמת לבד,
בלי עזרה שלי, ואת הציפור שמצאתי אבל כשהבאתי אותה הביתה,
ראיתי שהיא לא זזה. בכלל לא. כשגדלתי קצת, היה לי אקוואריום עם
דגים פושטים כאלה, שקונים בחמישה שקלים לאחד. חשבתי שקצת יוד
יעשה להם טוב ושפכתי לאקוואריום חצי בקבוק יוד שפילחתי מארון
התרופות. זה לא עשה להם טוב. סידרתי להם מקום ליד האפרוח, הצב
והציפור. כשגדלתי עוד קצת, היה לי כלוב עם זוג תוכים. צבעתי את
הכלוב בצבע כסף, עם מברשת, והם נשכבו על רצפת הכלוב וזהו. כל
כך מתים. אף אחד לא סיפר לי שצריכים להוציא את התוכים מהכלוב,
לפני שצובעים אותו. מעצבן. כולם מתו לי. אפילו ההורים. את זה
אני יכול להבין. אבל קקטוס, שיתאבד? אותי לא ייקחו ככה. לי יש
תוכניות לטווח ארוך. שיחכה רוול, עם הבולרו שלו. אותו ישמעו רק
בסוף. בסוף בסוף. |