אין גמול לכתיבת פרוזה
אין קוראים, אין הערכה,
ומאשרים אחרי שנים
במקום זה -
אני עף למחוזות הכחולים,
איפה שהדגים צפים,
בזרמי נהר קצף לבנים,
והעלים לבנים, והאדמה לבנה,
והירח נראה כמו עשוי מזכוכית שקופה

היא אמרה יד אחת בכל פינה של הבית,
וגם בתחת
אני לא הבנתי אם היא מזכירה לי את הטראומה,
או שהיא פשוט רוצה לעקוץ אותי,
ולהשאיר אותי אומלל בחיים ללא משמעות,
בהם העלים לבנים, האדמה לבנה,
והירח נראה כמו עשוי מזכוכית שקופה

אחרי שמצצו ממני את השכל והזיכרונות -
מה למען השם, לכל הרוחות, את רוצה ממני?!
אם חטאתי - אני לא זוכר,
וזה לא הייתי אני שעכשיו, אלא מישהו אחר ששכן בגוף שלי

יש ים לבן באופק, מלא בארס נחשים
אני לא רואה עם עיניים בלי אישונים
אני לא רואה אותך כי אני לא יכול,
ואם את רוצה להאשים מישהו,
תאשימי את עצמך והסביבה בה פעלת

או שתזדייני מ-פה לכל הרוחות.