ְרַב לִי, אָמַרְתְּ. מֵעֻלָּם המתמיד שֶׁל קִמְטֵי הַזְּמַן
הָאוֹרְבִים לְנַפְשִׁי בְּשָׁכְבִי וּבְקוּמִי, וּמַתְוִים
בְּגוּפִי בֶּהָרוֹת וְאוֹתוֹת כְּמוֹ בָּקָר מְסֻמָּן
מְלַוִּים אֶת דרכי בִּמְתִינוּת לִרְגָעִים מִתְגַּנְּבִים

עֵת כְּזָבִים מְשׁוּחִים עַל פָּנַי וְחִיּוּךְ לֵיצָנִי
כְּשֶׁעוֹרִי צַמְרִירִי מִמִּקְסָם אֲהָבוֹת אַפְּלָטוֹן
כְּבֵינִי לְבֵינְךָ, שֶׁסּוֹפָן כְּמוֹ תָּמִיד הַרְסָנִי;
הִסַּקְתְּ אז מְהֵרָה. כְּשֶׁדָּהָה זִיק אָשְׁרֵךְ כשפתון

כָּךְ שָׁבִים בַּחֲטָף זִכְרוֹנוֹת נְעוּרִים אַל-חֲזֹור
כְּשֶׁחָלַפְתְּ לידי בְּלִי מֵשים לִכְאוֹרָה, אוֹ שֶׁלֹּא
וּמוּבָן לִי כָּעֵת, הַהוֹוֶה לְאָחוֹר לֹא יַחְזֹר
כִּי אָבַד אֵמוּנֵךְ וְעָצֵב לְבָבֵךְ עַד מְלוֹא

עַל סִפְרֵךְ יִכָּתֵב בַּכּוֹתָר: (בְּדִמְמַת מוּעָקָה)
פּוֹחֲזִים הָיִינוּ, לֹא יָדַעְנוּ עֶרְכָּהּ שֶׁל דַּקָּה.