הפרחים לא צחקו עת הרוח
הרתה בגבעות החול מול הים
אוסרת כוח להיאחז עד
עד יעבור זעם
כמו עת לא הבנתי אהבה
וראיתי בה הזריחה ועוד זריחה
ולא ידעתי כי עתים-
גם לשקיעה
כאש שחלפה בשלף חיינו
לא מרחמת , לא עוצרת
ורציתי כל כך, כל כך
מים
מבקש להשכין את ראשי
על השקט
להיות חלק מגופך
לתת
לפרח לפרוח. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.