"בלילה יהיה ליקוי ירח", אמרו לי. הסתכלתי על קערת הקורנפלקס
והתלבטתי אם לבקש עוד סוכר או לא. סוכר זה לא טוב כי ההורים
אוהבים שאני לא מבקש ואוכל בלי. "תראה איזה יפה הוא אוכל בלי
סוכר". אבל אם אני אשים סוכר זה יהיה יותר טעים. אבל אם אני
מבקש לא בטוח שיתנו אז אולי כדאי לא לבקש ואז פעם הבאה שאני כן
אבקש אז כן יתנו. מה זה ליקוי ירח?

בראשי בן ה10 מילים ומשפטים נכנסו פנימה וצפו כמו שקדי מרק
בצורת אותיות, ולפעמים לקח זמן עד שהן התגבשו למחשבה, או שיצאה
מהן מחשבה חדשה שלא בהכרח קשורה. "אתה יודע מה זה ליקוי ירח?"
שאלו אותי. "אני יודע!" אח שלי ענה. בכוונה שאלו אותי כי כבר
ידעו שהוא יודע. זה מעצבן כשילדים יודעים דברים שאתה לא. "זה
שהשמש עושה צל על הירח ואז לא רואים אותו". הסתכלתי שוב על
הקורנפלקס. בלי לשים לב כבר אכלתי חצי. התלבטתי שוב אם לבקש
סוכר.

בכיתה הראו לנו סרט על הליקוי. זה היה בשיעור מדעים. בהתחלת
הסרט השמש זרחה והיה אפשר לראות שכל מני דברים עושים צל. היתה
דמות מצוירת של ילד שהסביר מה זה צל. אחרי זה התרחקו וראו את
הירח מסתובב מסביב לכדור הארץ, ופתאום הוא נכנס בדיוק לצל של
כדור הארץ שנראה כמו משולש כזה והירח נהיה שחור. דמות מצוירת
של ילדה אמרה שזה ליקוי ירח. לקראת סוף הסרט ראו סרטון של
שקיעה, ושתי הדמויות התחבקו והסתכלו על השקיעה ואמרו לנו לא
לשכוח להסתכל על השמיים בלילה. רוב הילדים הסתכלו על השמיים
באותו רגע ואני הסתכלתי גם אבל בצחוק.

בגלל שהסרט נגמר לפני סוף השיעור המורה אמרה שאפשר לשאול שאלות
או להיות בשקט בכיתה. רציתי להגיד משהו אבל כולם רצו לעשות
דברים אחרים והם היו חושבים שאני חנון אם הייתי שואל ומכריח
אותם להיות בשקט אז לא אמרתי. המורה הסתכלה עלי וראתה שאני
רוצה להגיד משהו אז מהר הסטתי את המבט ופתחתי את התיק למרות
שלא הייתי צריך משם כלום כי את הקלמר והמחברת כבר הכנסתי פנימה
בתחילת הסרט. הוצאתי את הקלמר ושמתי על השולחן.

"בליקוי ירח הירח בכלל אדום ולא שחור" אפי אמרה, היא ישבה לידי
בשיעור הזה כי היא רצתה לראות יותר טוב את הסרט ואני יושב
בשורה שניה והילד שיושב לידי לא הגיע היום והיא יושבת מאחורה
בדרך כלל. "אני יודע", אמרתי, כי לא הייתי בטוח אם אמרו את זה
בסרט ואם אמרו את זה אז אני אמור לדעת את זה. "אבל בכלל אי
אפשר לדעת אם כשאני רואה אדום זה כמו שאתה רואה אדום. יכול
להיות שכל אחד מאיתנו רואה צבעים הפוכים, ואין בכלל דרך
לבדוק". היא אמרה, והמילים שלה נכנסו לתוך המרק שבראש שלי כמו
ספינה אדירת מימדים שיוצרת גלים לצדדים וזורעת כאוס בכל מה
שמסביבה עד שהיא מגיעה אל היעד.

"נכון" אמרתי. (זמן רב אחר כך אני אזכור את השיחה הזאת. באותו
רגע היה לי ברור שאפי מדברת על משהו שגם אני חשבתי עליו בעצמי,
בנפרד לחלוטין, ולא שיתפתי עם אף אחד. בדיעבד, אולי רק ככה היה
נראה לי באותו רגע, או שיום קודם לכן דיברו על זה באיזה תוכנית
בטלוויזיה). "ויכול להיות גם שאצל כל אחד יש צבעים אחרים ואת
בכלל רואה צבעים שאני לא מכיר ואף פעם לא ראיתי". אמרתי,
ולמרות זאת ניסיתי באותו רגע לדמיין שאני רואה את העולם בצבעים
חדשים שאני לא מכיר, אבל כל מה שהצלחתי זה לראות הכל במעין
חום-ירוק מחליא שלא איפשר לי להבין מה קורה מסביבי.

בהמשך היום ניסיתי פה ושם לדמיין שאני רואה הכל בצבעים שונים,
וגם לחשוב איפה אני יכול למצוא משהו שאת הצבע שלו לא ראיתי אף
פעם, אבל לא הצלחתי, וגם חשבתי על איך שאפי ואני חשבנו על
בדיוק אותו דבר, ובטח יש עוד דברים ששנינו חשבנו עליהם בדיוק
אותו דבר, ואנחנו יכולים מחר לנסות לתאר אחד לשניה את הצבעים
שאנחנו רואים, אבל הגלים של האוניה כבר שכחו והשקדי מרק
שהתפזרו בבהלה התחילו להתגבש מחדש לצורות, ולאט לאט שכחתי
מהעניין הזה.

השמש האמיתית שקעה ונזכרתי שצריך להסתכל למעלה. אבל גם נזכרתי
שתורי על המחשב ואח שלי ביקש להחליף איתי תורות והסכמתי כי לא
הצלחתי לחשוב על סיבה שלא, ועכשיו הוא קם בהתלהבות לראות את
הירח וכבר לא בא לי להיות על המחשב. קראו לי לבוא החוצה. הירח
היה אדום ואח שלי התלהב והסתכל במשקפת ואז הוא נתן גם לי
להסתכל ואמר לי לאן ומה אני אמור לראות, זה מעצבן שאומרים לך
מה אתה אמור לראות כי אתה רואה את זה בעצמך, וכולה ירח אדום אז
מה. ואז אמרו שזה קורה רק פעם במלא מלא שנים ויש לנו מזל שזה
קרה לנו ואיזה יופי שניצלנו את ההזדמנות הזאת והפקנו מזה משהו,
וטיפה בכיתי כי לא הרגשתי שהפקתי מזה משהו, וחשבתי שעכשיו אני
אצטרך לחכות מלא מלא שנים עד שתהיה לי הזדמנות כזאת שוב, וגם
אז זה בטח לא יהיה בדיוק אותו דבר, ואם זה לא אותו דבר סימן
שאתה מפסיד משהו, וזה לא הוגן כי לא עשיתי כלום ויצאתי להסתכל
למעלה בזמן.

לקחו אותי פנימה שאני ארגע, זה נורא מעצבן שאומרים לך שאתה
צריך להרגע, ושאלו אותי מה קרה אבל לא יצא לי שום דבר ופתאום
לא היו לי מחשבות בראש. אחרי כמה דקות נרגעתי וכשאח שלי נכנס
הביתה נזכרתי מה רציתי להגיד בשיעור ואמרתי את זה בקול רם כדי
לוודא שהוא ישמע "זה בכלל כדור הארץ עושה צל על הירח, לא
השמש".