פָּנֶיךָ מְטוּשְׁטָּשׁוֹת וְאַתָּה
לוֹבֵשׁ שמְלַת אַשְׁמָה.
לִבְּךָ מַכֶּה וְעֵינֵיךָ נִרְתָּעוֹת
שׁוֹתֵת, זוֹעֵק טָעִיתִי.

לֹא פַּעַם מָעַדְתָּ בִּלְשׁוֹנְךָ,
הַלוֹקֶקָה כְּרַעַל שַׁכּוּלִים
הַלוֹהֲטָהּ לִבְכִי תַּמְרוּרִים,
לָשׁוֹן חַדַּת תְּעָרִים.

נוֹתָר לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה
חֲרוּטַת מִכְווֹת תִּשְׁרֵי.
אָכֵן בָּגַרְתָּ לֹא מְעַט,
אַךְ הַאִם הִשכַּלְתָּ לָלֶכֶת?

כְּמוֹ מֵעוֹלָם לֹא חָזַרְתָּ-
מִשָּׁם מִכְּפָר הַחַטָּאִים.
כְּאִלּוּ לֹא נִבְגַּדְתָּ כַּנַּחַל-
שְׁרַב מֵימָיו מְפַכִּים.

הָרַעַשׁ בְּךָ מַחְרִישׁ אָזְנֶיךָ
לֹא תִּשְׁקֹט עַד מְחִילָתְךָ.
לַדְּרָכִים אֲשֶׁר בָּהֶן תָּעִיתָ
תָּשׁוּב לְמָחֳרָת הַשִּׁכְחָה.