גם היא הייתה משפשפת את הפנים כל פעם שלא מצאה תשובה בלבה. אני
לא עשיתי את זה, אבל מאז שהזדיינתי איתה כמה פעמים, זה קורה גם
לי לפעמים. היא כנראה העבירה אליי את התכונות שלה דרך נוזלי
הגוף, הרי הייתי מלקק אותה בכל מקום, גם שם. אמרה אתה נאנח כמו
זקן, כשאני מזיין. היא לא ידעה כמה מחמאה זה בעצם לה, כי עם
אחרות בכלל לא השמעתי קול. הייתי הולך את הדרך אל השכונה על
ההר, הייתי הולך ברגל כי שנאתי אוטובוסים ולא אכפת היה לי
ללכת. הייתי מגיע שם אחרי יותר משעה של הליכה, והיא הייתה כבר
מקולחת ומלובשת יפה בשבילי, אולי הסירה שיער. הייתה רוצה את זה
לפעמים כאן ועכשיו, הייתי מבקש להתקלח קודם, אני מזיע כמו סוס,
הלכתי את הדרך ברגל, הסברתי. והיא הייתה אומרת בסדר במן מחווה
כזאת של אין מה לעשות, מושיטה את היד לעבר המקלחת. אהבתי
להתקלח איתה, היא הייתה נוגעת בי וכמובן לא מתביישת. היו לה
סבונים משובחים, ריחניים עם הרבה קצף, תחושה טובה על העור. היה
לה באמבטיה גם קרמי גוף שגרמו לי להריח כמו קוס, אבל הרגשתי
הכי נקי וריחני וסקסי שיש. כשהייתי יוצא משם ומגיע לקניון -
בנות היו שמות לב אליי, הן היו חושקות בי, הרגשתי. בגלל הריח
והניקיון שנדף ממני ואולי עוד דברים שהם הרגישו, את המיניות,
הרי חזרתי מזיון ממושך וטוב. הן היו עושות עצמן כאילו יש להן
מה לעשות, אבל רק חיפשו תירוץ להסתכל עליי, לדבר איתי, להתקרב
אליי, כשהן נושכות את השפתיים. המבוגרות יותר היו יותר
חשדניות, אבל הצעירות אחרי צבא עד שלושים היו מוכנות לעשות
אותי כאן ועכשיו.  

מיץ תפוזים
שתיתי מיץ ועוד כוס מיץ תפוזים, זה כדי שיהיה לי אנרגיה בראש.
אני צריך לחשוב על הרבה דברים בזמן שאני עושה. נכנסתי להתקלח,
יום חם מאוד, מים קרים הכי קרים, לא רעדתי מ-קור. ניסיתי לחשוב
על הדברים המעסיקים אותי, אבל לא הצלחתי, כל מה שחשבתי עליו זה
שאני רוצה ג'וינט, וגם פחית בירה. ניסיתי לפחות לחשוב למה אני
רוצה ג'וינט ופחית בירה, וגם זה לא הצלחתי לחשוב. אז יצאתי
מהמקלחת, התנגבתי ולבשתי בגדים קצרים של בית, ופתחתי פחית בירה
והדלקתי ג'וינט. נזכרתי איך פעם הלכתי ברגל לפגוש את אפרת. לא
ידעתי שאני אפגוש בה, אבל ידעתי, הייתה לי תחושה פנימית. למרות
זאת לא האמנתי שאני אפגוש בה, לא האמנתי לתחושה. בכל זאת הלכתי
אז ברגל, ובאמת פגשתי בה, אבל לא הכרתי אותה. לא יודע מה היה
לי, לא זיהיתי אותה. היא חיכתה עם מישהי לאוטובוס בתחנת
אוטובוס, וראתה אותי ונסערה, מה גם שהייתה בזמן וויכוח עם חברה
שלה, ואני לא יודע, לא זיהיתי אותה. היא הסתכלה בי, ואני לא
הבנתי למה, אבל חייכתי. תמיד אני מחייך כשמתנהגים אליי בלבביות
מוזרה. והלכתי משם בלי שהחלפנו מילה. יותר מאוחר עברתי ליד
חנות קטנה לספרים משומשים, והיה מדפים בחוץ. הכול היה ישן
וחרא, אבל היה שם את הספר "העמדה" של סטיבן קינג. הוא היה
מטונף כאילו ניגבו אתו את התחת, אבל קניתי אותו בכל זאת,
והופתעתי מהמחיר הזול. ניסיתי לקרוא בו, אבל הריח היה בלתי
נסבל, אז עזבתי אותו אחרי מאתיים או שלוש מאות עמודים. הסתכלתי
על הבירה בחיבה, זו בירה טובה, לא מלוכלכת. נקייה וזכה, צלולה,
לא בצבע של שתן. הלכתי ליד הספרייה עם הג'וינט בין הידיים
וחיפשתי  בעיניים את הספר "העמדה" של סטיבן קינג. הוא עמד שם
מטונף, עבה עם כריכה קשה כהה. הוא הכיל אלף ומאתיים עמודים.
מעניין מה קרה אחרי שהפסקתי לקרוא, אבל לא התחשק לי לחזור
לקרוא בו. שמתי מוזיקה אלקטרונית משוגעת ברדיו, נדמה לי
פיוז'ן, והתמסטלתי לי בניחותא עם הבירה והג'וינט. אחר-כך חשבתי
ללכת להתקלח, אבל הייתי נקי ורענן. חשבתי איך זה יכול להיות,
ואז נזכרתי שהתקלחתי קודם. רק אז נרגעתי ולבשתי את השרוואל
הסקסי שלי בלי תחתונים עם חולצת הרשת. זה כי מיכל צריכה לבוא,
ואני רוצה שהיא תרצה לזיין אותי.

אפקט הפרפר
נפשתי באיי הודו וסין, גם בנפאל עשיתי בנג'י, אבל אין כמו
ירושלים. למה? כי הבית שלי נמצא בירושלים, ואין כמו הבית. למה?
כי רק בבית שלי אני יכול לעשות מה שבא לי. מה בא לי? לפתוח
פחית בירה ולעשן ג'וינט. חבל לי על הבחורה הצעירה, קראתי את
הבלוג שלה בישרא-בלוג זיכרונו לברכה, עקבתי אחריה, היא כתבה
מארץ רחוקה והרגשתי שחייה בסכנה. אמרו לי בהורוסקופ - יש לך
יכולות לחוש מה הולך לקרות, אל תזלזל בזה. הרגשתי שחברים שלה
מהארץ המארחת אותה יירצחו אותה, וגם יאנסו אותה קודם לכן. זה
נפל עליי כמו הארת ברק כשקראתי פוסט שלה. רציתי להזהיר אותה,
אבל לא האמנתי שהיא תתייחס לזה, מה גם שלא האמנתי שהיא תקרא את
הודעתי בקרוב. אחרי זה היה בחדשות על מטיילת צעירה שנרצחה. לא
בטוח שזו הייתה היא, אבל זו הייתה היא, אני מרגיש. האם לאדם יש
בחירה חופשית במעשים שלו, או שהוא מריונטה? האם הייתי מסוגל
בכלל לעשות מה שלא עשיתי ולהזהיר אותה? היא הייתה בחורה צעירה
ששידרה הרבה בריאות ויחס תמים ורעב לחיים. משהו כמו בחורות
שמתגוררות בכפר. משהו כמו הבחורות שגדלתי איתן באותו כפר.
חשבתי על מה שהמקובל אמר, וזה הוכח יותר מאוחר תחת הכותרת
"אפקט הפרפר". כל פעולה ולו הכי קטנה במקום כלשהו - יכולה
להשפיע אפילו על מישהו בצד השני של העולם. והמקובל אמר שזה
נכון אפילו למחשבות ורגשות. ככה שבטח הרבה אנשים הרגו בשוגג
הרבה אנשים בלי לדעת, וגם הצילו אחרים, ואין להם מושג. וכמובן
ההשפעות הקטנות על חיי היום-יום. לקחתי בירה, הדלקתי ג'וינט.
עולם מוזר, חשבתי, מאוד מוזר. זה לא שהוא מוזר כי הוא מוזר
בצורה של חשיבה ניטרלית, פשוט הרגילו אותנו כל השנים שגדלנו
לחשוב אחרת, להניח אחרת הנחות לגבי העולם, ופתאום מתבררים
דברים כאלה שלאדם שלא רגיל אליהם נראים כמו כישוף. אבל בעצם הם
אמת, והדרך הנכונה והיחידה להבין את העולם הזה ולחיות בו.