תרגיל מספר 1 - נקודת מבט של ילד (בן 10)

הלכנו אחרונים מהיום הולדת 12 של תם.
נכנסנו לאוטו כולם בחנייה הצפופה ברחוב כצנלסון בגבעתיים
ונסענו בחזרה הביתה.

יש לענת ודורון דירה קטנה בגבעתיים. אבא שלי הוא הגדול מבין
שניהם, ענת היא האחות האמצעית ויש להם עוד אח קטן יותר אבל אני
לא אוהב אותו.
תם הוא הבן דוד הבכור, ואז אני.

בכל שנה ענת חוגגת לתם יום הולדת וכל המשפחה באה - משפחה מהצד
של ענת, ומהצד של דורון, וגם הרבה חברים של ענת ודורון שיש להם
ילדים בגילאים שלנו, ומהבית ספר שלו שגדולים ממני בשנה והם כבר
בכיתה ו', וחברים שלו מהכדורסל. סבתא בתיה תמיד מכינה עוגות
ממש יפות והיא גם תמיד מכניסה לשם הפתעה ותם מוצא אותה כשהוא
חותך את העוגה אחרי שהוא מכבה את הנרות ומביע משאלה.
פעם הביאו לו גם את מיכל ינאי.

יש הרבה הבדלים בין המשפחה שלי והמשפחה של תם - דורון עובד
בתיקים לגב ומזוודות וענת אני לא יודע, אבל אבא שלי טייס של
מסוקים בצבא אז גרנו הרבה בבסיסים רחוקים של חיל אוויר כמו
חצרים ותל נוף איפה שנולדתי, וחזרנו לרעות רק לפני שלושה
חודשים לבית משלנו עם גינה והמשפחה של תם כל הזמן גרה בדירה
בגבעתיים, ואמא שלי מורה לספורט.
להם לכל הילדים יש שיער בהיר וגם אמא שלו ענת בלונדינית כמו
סבתא בתיה, ולאחיות שלי ולאמא שלי יש שיער חום כי היא נולדה
במרוקו אז גם העור שלה יותר חום.
השיער שלי כהה.

הייתי עם סבא וסבתא לבד רק כשאבא ואמא שלי היו טסים לחוץ לארץ.
בכל אירוע משפחתי וכמעט כל הזמן כשהיינו באים לסבא וסבתא אז גם
ענת ודורון ותם ואחיות שלו היו שם.
גם בקיבוץ בנגב איפה שלאבא ולענת יש משפחה ויש להם בנים ובנות
בגיל שלנו תמיד הם באו איתנו, והיינו עושים כל הילדים הגדולים
דברים מצחיקים כמו להבהיל את הפרות, או לקפוץ יחפים על הערמות
של הגרעיני תירס, או לנסוע ממש מהר על הקלנועיות ליד המוסך של
אביהו. פעם תם ואני התהפכנו עם קלנועית אחת ואביהו היה צריך
להוציא אותה מהבוץ.

תם קולע טוב בכדורסל אז תמיד המתנות זה משהו שקשור בזה או
צעצועים גדולים. יש לו אוסף קלפים ממש שווה של האן.בי.איי,
ופעם הוא הראה לי אפילו שיש לו קלף של של גרנט היל ששווה 20
דולר. פעם הוא גם שם את השקיות של הקלפים על מדף גבוה
ומאחוריהם צמחים של קקטוס קטנים כאלה וכשנדקרתי הוא צחק ואמר
לי שהוא ידע שאני ארצה לראות את הקלפים ולא הבנתי אם הוא עשה
את זה בתור משחק או שזה היה כאילו כדי להכאיב לי.

כמעט תמיד היינו הולכים אחרונים מהיום הולדת של תם.
הייתי כבר קצת רעב כי היו מקודם רק עוגות שאני לא אוהב
כשהמבוגרים שתו קפה, אז הלכתי למטבח איפה שאמא וענת היו ודיברו
בשקט ושאלתי אם נשאר סלט טונה ממקודם וענת אמרה לי שנגמר אז
סתם חזרתי לסלון וחיכיתי שנלך כבר, והפעם זה היה כיף יותר כי
לא היינו צריכים לנסוע המון זמן לחצרים אלא רק עד רעות שזה 30
דקות למרות שפעם מדדתי גם 24 עם הסטופר של השעון.

באוטו ישבתי בצד של אבא (של הנהג) בחושך כמו שאני אוהב ואמא
ישבה באמצע עם בר הקטנה וגל ישבה מקדימה אבל לא היה לי אכפת כי
אני ישבתי כבר בהלוך.
הסתכלתי החוצה על הדרך וחשבתי על דברים ואז אמא התחילה לדבר עם
אבא באנגלית. אני מאוד אוהב סרטים באנגלית ואנחנו כבר לומדים
את זה בבית ספר אז הקשבתי, ואמא המשיכה אבל מתישהו אמרה שקשה
לה לדבר ככה ליד הילדים כי הם כבר מבינים אנגלית אבל אולי בעצם
פשוט היה לה קשה לדבר אנגלית ולי אנגלית זה קל.
אז היא עברה לדבר בעברית והיא אמרה שהיא חייבת לספר משהו,
שכשהיא דיברה עם ענת במטבח ואני ניגשתי ושאלתי את ענת אם יש
סלט טונה והיא אמרה לי שלא, אז בעצם כן היה וענת לקחה את
הכיסוי של הצנצנת זיתים וכיסתה עם זה את מה שנשאר כדי שאני לא
אראה.
ואז אמא אמרה שהיא אמרה לה "ענת, תיזהרי, הזיתים יסריחו לך
מהטונה", ואז ענת אמרה לה ש"לא, זה בכלל למחר, הילדים אוהבים
את זה לבית ספר".
אבא לא אמר כלום ונסע דרך כביש 443, והאורות של המנהרה ריצדו
מעליי.

לא הבנתי למה אמא סיפרה את הסיפור הזה באוטו כי היא יכלה להגיד
רק לאבא בבית, וגם כי לא הייתי כזה רעב כששאלתי אם נשאר מהסלט,
סתם רציתי לאכול משהו לפני שנצא הביתה, ולפני שהיא סיפרה אותו
בכלל חשבתי על מתנות ועל קלפים ועל שיעורי בית של השבוע החדש,
ועל זה שלי אף פעם לא היו חוגגים ימי הולדת או מכינים לי עוגה
וגם סתם שכבר רציתי להיות ברעות ולראות את המשחקים של השבת
בכדורגל.

היה לי חבל שהמבוגרים רבים ככה. כשהגענו הביתה הדלקתי את
הטלוויזיה בסלון כדי להספיק אולי את הסוף של "הדקה ה - 91"
בערוץ 2, אבל יורם ארבל אמר שמישהו ירה ברבין ראש הממשלה
בהפגנה בתל אביב אז אני הלכתי לישון, ואבא נשאר בסלון, ולפני
שנרדמתי ניסיתי להבין למה אני מאוד אוהב סלט טונה אבל לא אוהב
טונה כשזה לבד.