עברתי את כל המכשולים ההם בדרך אל המקום הזה,
והמקום הזה לא נראה לי בכלל.
לא שזה רע,
אבל זה גם לא טוב.
בהחלט משהו ששווה להילחם עליו,
אבל כבר ראיתי הכול,
ואני תוהה מה עוד יש לראות.

אני ראיתי את הליבה בתוך הפרח
וגם שתיתי את הצוף שלה.
קפאתי בתוך בלוקים של קרח
ונשרפתי באש.
אני לא יודע מה עוד יש לראות,
הרי נחשפתי לכוונתו של האל
בהיותי אני ובהיות כל העולם.
לא מציאה גדולה.
אני אמור להיות סיני
או מה שזה לא יהיה,
לא מנחם אותי כלל,
גם לא מפחיד.

ריבה זו עיסת פירות.
ואני אכלתי ריבה מהידיים.
גם שמעתי את כל הלחשים,
הטובים והרעים.
הם דהרו אל האופק,
אבל גם חזרו משם,
כי לאופק יש עוד אופק,
ועוד.
וכשאתה מגיע לאיזו שהיא נקודה,
לא בטוח בכלל שבא לך לכבוש את האופק הבא.

מניחים לזמן לגלות את עצמו,
ולהתרחשויות לקרות.
אף-אחד לא הולך להתפעל יותר מדי ממה שייראה.

זו גרסה מחודשת
בצבעים יותר יפים,
אבל המנגינה חוזרת על עצמה.
יש בה עומקים שונים וגוונים חדשים,
אבל זו אותה המנגינה.

בהיתי בפרח.