|
נפשי עומדת על פי תהום
מביטה מטה
אל האופל הסמיך
הד קולה חוזר אליה
כמטח אגרופים
הולמים בבטן הרכה.
היא מתקפלת
לתוך עצמה
בכאב עמום.
להיות או לחדול
היא שואגת אל תוך החשכה
שתיקה רועמת מהדהדת
מכסה את פניה
כשמיכת נוצות
שריח נפטלין
ספון בה
זכרון רחוק
לחיבוק
שפעם הייתה
בו אהבה.
|
|
|
לחם, אני שולח
אותך. ביום מן
הימים אני צריך
למצוא אותך, הנה
ככה כתוב.
(לא להאמין לכל
מה שכתוב) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.