|
נפשי עומדת על פי תהום
מביטה מטה
אל האופל הסמיך
הד קולה חוזר אליה
כמטח אגרופים
הולמים בבטן הרכה.
היא מתקפלת
לתוך עצמה
בכאב עמום.
להיות או לחדול
היא שואגת אל תוך החשכה
שתיקה רועמת מהדהדת
מכסה את פניה
כשמיכת נוצות
שריח נפטלין
ספון בה
זכרון רחוק
לחיבוק
שפעם הייתה
בו אהבה.
|
|
|
גוסס חדש:מי
זה?
גוסס ותיק:מי
זה?
גוסס חדש:זה
זה.
גוסס ותיק:גם זה
זה.
[פאוזה]
גוסס חדש: כאן
מתים?
גוסס ותיק: כן,
כאן נמות.
גוסס חדש: אז זה
המקום.
גוסס ותיק: כן,
זה.
גוסס חדש:אבל
אולי יהיה מקום
אחר.
גוסס ותיק:לא
יהיה
גוסס חדש: אבל
אולי
גוסס ותיק: אבל
לא.
מתוך:
"הבכיינים" מאת
חנוך לוין ז"ל. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.