הוא מושך לו בחוטיו כבר מדמי ימיו
משפיע על אורחות חייו
כמו עוטף את קיומו, כמו מצית את דמיונו
כמו אבן הראשה, שבליבו נחצבה
הוא מושך לו בחוטים, מלמעלה כבר יודעים
וכשהנחיל לו את פעליו, לא דמיין זאת הנמשך
הוא מרחיב לו אופקיו, הוא טופח את כיסיו
לא מצליח להבחין, בין אוסף רגשותיו
כמו אור שעולה, הרחק אל צוק רחב
כמו דמות שמלווה בשקט צעדיו
לא הבטיח לו דבר, אך נתן לו בלי שביקש
הוא מנגן על מיתריו, בלי שביקש, בלי להיות עיקש
לא הבטיח לו רק קן
וכשהיה זקן
הוא פיעם בו רגשות, וחצב בו להבות שקטות
הוא נושף לו על חוטיו כי ביקש להיות עליו
אחראי תמיד, גם עכשיו גם בעתיד |
