בין רגע חובק לרגע קסום
בין רגע חזק לזיכרון עמום
צועד אני בדרך השגורה
דרך לא דרך, הדמיון הנודע
בין אחדות לפירוד, בין קללה לחיבוק
בין חום לחיבה, בין ניכור לאכזבה
זו דרך לא דרך, זיכרון עמום כמעט לא נודע
רק אני יודע את האמת, האמת האבודה
וכששמתי בצד, והבטתי קדימה, לא זכרתי כמעט
לא הבטתי עוד פנימה
לא העבר מחייב, כי אם אני
לא הזיכרון מלבלב, אלא לבי
אז הסתכלתי מעלה, ואותו מעלה הסתכל עלי
בין נופי הצמרת, השלכת ראתה את פניי
שוב חזרת אליי?
שוב נזכרת, אולי
הצמרת זכרה לי חסד נעוריי
אז חזרתי הביתה
לא שבור ורצוץ
חזק כמו נער, עם אותו החיוך
ובחרתי לחיות בעבר הטוב
אותו רק רציתי לזכור ולעלם לא לעזוב |
