מלקוח האהבה ברחובות הקטנים
בואכה הנמל
עת הירח טובל במים השקטים
וז׳אק הדייג מפטם מקטרתו הישנה
מביט בעולם בפניו חרושי הרוח

עוד מעט, עוד מעט תחל הרוח להצליף
להפר את הדממה
לשרוק בסמטאות בנבזות קרה
כמו לוחשת בזעקה
לא עת למנוחה נכונה

שדי הלילה מרקדים עתה ברחובות
אהבה בפרוטות
רע, כמה רע
חלומות מתים של נעורים

הלילה לובש שמלת אלמנות שחורה
היא, לעולם לא תלבש שמלת כלה
וכשיעלה האור הלבן, הבוהק
תטיל את נפשה עירומה ומתה

במעלה המדרגות הצרות
ילוו מנוחתה דמעות
אלה, המסרבות לבקוע
כמו מות החלום.