אין נביא בעירו. אתה יודע מה זה אומר?
כשמכירים אדם קשה לראות בו יותר.
כלומר, אחר. מיוחד.
'זה? אני מכיר אותו - זה סתם אחד'.
ההיכרות עצמה מפחיתה את העוצמה.
וערים היו פעם הרבה יותר קטנות מעכשיו,
אפשר לומר היום - אין משורר בין שכניו,
או לפחות - במשפחתו,
אין אומן בביתו,
ואין זמר לעצמו.

---

אז - בעלים של בר יקר ופרגמטי,
הסבר לי שוב כי אני לא בטוחה שהבנתי -
למה נראה לך הגיוני שתשאל
אם אני יכולה להביא לך קהל?
אני באתי לשיר, אני לא יחצנית.
אני לא משווקת, רק אמנית.
אתה מבין שאני מציעה
לתת את הלב שלי - חינם, בלי תמורה?

ורק בימים שגם ככה אין כלום.
כמו היום - המקום במצב די עגום.
זה win win
אתה מבין?
אתה מקבל הופעה,
ואני - חיה. לשעה.

זה מספיק לי, אין לי חלומות גדולים.
רק לתת איזשהו סיכוי לצלילים
לפלס את דרכם אל זוג אוזניים
שאולי, לרגע, יסיטו את העיניים
מהדייט, או השתייה או השולחן
ויסמנו לי איזה 'טוב' כזה קטן.

זה כל מה שאני מבקשת.
אני יודעת שאני נשמעת קצת נואשת,
אבל זו לא פשרה, עקרונית,
אלא צמצום הצורך למהות הכי בסיסית.
אני מעריכה שאתה מכיר את זה בעצמך -
לא דמיינת את המקום הזה ככה, אני בטוחה.
השלט הרעוע בכניסה מניאון
היה אמור לסמן את קצה התור של ההמון,
וכשהצוות במבוכה, אומר - 'הכל מלא, סליחה',
אתה יושב עם כוס של ויסקי ולוגם את ההצלחה.
אבל סביבך, כרגע, מה? 12 לקוחות?
וזה - שותה את אותה הבירה כבר שעתיים לפחות.

אז נכון, אין לי עוקבים או מעריצות.
יש לי רק קול ומילים שרוצות
לצאת לאור, או לחושך, פה, בפינה הרחוקה.
לא נפריע, ניטמע ברקע, אני והלהקה.

ואם בסוף ההופעה,
תיגש אחת, חצי דמעה,
תגיד 'את לא מאמינה...
הזכרת לי איך, לפני שנה,
גם אני יצאתי עם איזה אחד דפוק,
והיה לי את אותו סיפור בדיוק!
את כתבת את המילים?
תקשיבי, זה פשוט מדהים'.
-'שמחה שנהנית, תודה'. אגמגם לה בתגובה.
אני, במחמאות, לא כל כך טובה.
ואז, אני אחייך חיוך מוגזם כי - חרדה,
והמוח שלי ינסה להיזכר במה שקודם הוא ידע.
משהו על פייסבוק ואינסטה... נו! לפני שהיא הולכת!..
'היה מקסים'. היא שמה יד על הלב. חצי דמעה, אבל מחייכת.

יופי מטומטמת... בגלל זה את תמיד צריכה להתפתל
מול בעלים של ברים מעפנים - כי הקהל שלך אף פעם לא גדל!
וכשעלק-תודעת המשווקת-יחצנית שלי תסתום,
אני - גל, האמנית, אביט על אירועי היום,
ואומר לי - את היית...
היית!
את!
היית צינור מוביל של צליל, סיפור ומחשבות.
נכנסת למישהו לראש והפעלת לו את הרגשות!
עשית בדיוק מה שנועדת,
זה לא חשוב אם לא יודעים מי את,
כי המילים שלך אצלם כבר, באיזו פינה בצד,
מזכירות להם כשהם צריכים לדעת שהם לא לבד.

כי אין נביא בעירו - אז תן לי פה, תן לי לצאת מעירי...
אין במילים שלי קסם, אם הן לא פוגשות את ההיא.
ואם אין זמרות לא-מיוחצנות אצלך בבר,
אז יש מישהו,
שמחכה לשיר,
שאף אחד לא שר.