מלטפת ונוגעת בבשר החדש כאילו נולדתי שוב בגיל שלושים וחמש,
נוסעים במורדות העיר העתיקה ללא כל מעצורים כי רציתי להתחבר
למקור היחידי שעוד נשאר חשוף אבל קהות וחלב חם מציפים וגוערים
בי להתקדם מהר אל עבר הזריחה ולהחסיר תפילה.
מי ישן כעת במיטות ומי ער, לא יכולתי להבחין אך
כנראה מי שליבו ופיו שווים.
וליבי?
ופי?

הממטרות משקות את הדשא הצהבהב ואני כבדה עליו, נרטבת.
הלוואי ויכולתי לשבת בו שעות ארוכות להיטמע, ולדמוע כל כך חזק
עד אכה שורש ואנבט ועלעליי ייזהבו וינשרו בסתיו ואהיה שוב
עירומה.