אדון זלמן מגיע עם עגלת הקניות שלו אל מגדל המגורים בו הוא גר.
הוא עומד בכניסה ליד המעלית ומחייך לכולם. "מה נשמע, אדון
זלמן?" "בסדר," "היי, אדון זלמן, טוב לראות אותך," "תודה,"
אדון זלמן לוחץ על הכפתור של המעלית ומחכה. הנער מקומה 57 יורד
מתנשף במדרגות ומביט בהיסוס על אדון זלמן. אדון זלמן לא מבין
מה הקטע של הילד, ומתעלם ממנו, אך הילד מדבר - "אדון זלמן?"
"כככככן?" "המעלית מקולקלת, אדון זלמן," "באמת?" אדון זלמן
עושה עצמו מופתע. "אני רציני, אדון זלמן, המעלית מקולקלת,"
"יופי, יופי," אומר אדון זלמן, והילד הולך. הוא עדיין מחכה
למעלית. "שלום, גברת ירקוני," הוא אומר לגברת הזקנה מקומה 3,
"אולי את יודעת למה המעלית לא באה?" "היא מקולקלת, אדון זלמן.
למזלי אני גרה בקומה 3, ככה שזה לא מפריע לי," "הו," אומר אדון
זלמן בתוגה. "באיזו קומה אתה גר?" שואלת גברת ירקוני. "קומה
מאה," עונה אדון זלמן, ומוסיף - "הטופ שבטופ," "אם ככה צפויה
לך עליה ארוכה אליך לדירה," אומרת גברת ירקוני בתוגה, ואדון
זלמן צוחק. גברת ירקוני הולכת, ומגיע טכנאי עם שלט. "מי אתה?"
שואל אדון זלמן. "טכנאי," "עונה הטכנאי, "אתה גר כאן?" שואל
אדון זלמן. "לא," עונה הטכנאי. "אז מה אתה עושה כאן?" "אני רק
צריך לתלות את השלט הזה על המעלית," "למה?" "ככה אמרו לי,"
"טוב, אם אמרו לך, אז תתלה," אומר אדון זלמן ברוחב לב ועדיין
מחכה למעלית. הטכנאי תולה את השלט והולך. "מעניין למה המעלית
לא מגיעה," תוהה אדון זלמן, "מה כתוב בשלט שהבחור הצעיר תלה?"
הוא שולף את משקפיו מכיס חולצתו, ממקם אותן היטב על אפו, וקורא
לאט את השלט - "המעלית... מקולקלת..." ככה כתוב בשלט, "היא
תתוקן בימים הקרובים," "אה, זה מסביר למה המעלית לא מגיעה..."
ואז הוא תופס, "המעלית מקולקלת? מה לעזאזל אני אעשה?" שני
ילדים יורדים במדרגות. "שלום, אדון זלמן," "שלום, שלום" הוא
עונה. "באיזה קומה את גר, אדון זלמן?" הם שואלים בלעג. "קומה
מאה." הוא אומר והם צוחקים. "הטופ שבטופ," הוא אומר ומביט מעלה
לעבר פיר המדרגות.