אסנת אינציגר-אלון / חצבים |
מתפרצת אהבתי.
עוטה גלימה רבת חסד
ושרביט הבנה בידה
בימים של שגרה מתהלכת
ברחובות כמהה לאהבה
שתאחז שורשי שיערי
ותאפוף אותי, כנייר מלופף
בהידוק רב.
ימי סליחות ברקע קוראים לי
לחפוץ בתפילה, אולי תבוא
מרגשת ובלתי צפויה.
סתיו באוויר מנחם אותי עם
ציפייה רגילה לעומס חום קטן
מתבוננת בחצבים שפרחו
והבחינו באהבתם לאדמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|