1.
שם: לאלו מאיתנו שחוו את ההתחלה, תחילתו של היקום, של הזמן,
קשה מאוד למצוא דברים יפים. אהבתי שמשות אדומות חמות. הייתי
מתעטף בתוכן עד שהיו מתפרקות ונכבות. אלו היו רגעים נפלאים, אך
רגע שהיה לא יחזור עוד. והרי זה אחד החוקים. הייתי שם כשהתחילו
הדברים, הדברים שישנם והדברים שאינם. בטעות הייתי שם, בין
הדברים שאינם לדברים שישנם, וחיפשתי המון עד שמצאתי אותו.
ראיתי אותו נרדם. הוא היה יפייפה. מוחו זרם. ליבו בער. באמת
ובתמים חשבתי שהוא רוצה שאכנס. לא ידעתי אז את מה שאני יודע
היום. לא ידעתי. חשבתי שבשבילי השאיר את החלון פתוח. שנים אחר
כך, שחזרנו שנינו אל הרגע הזה יחדיו, אמר לי שהשאיר אותו בשביל
הרוח. אבל  הרוח לא אהבה אותו כמו שאני אהבתי. זאת אני יכול
להבטיח לכם. אני מכיר את הרוח מיום לידתה. לא אכפת לה מבני
האדם.

נער: היא הייתה הדבר היפה ביותר שראיתי בכל ימי חיי. כשישבנו
יחד על החוף, הרוח שנשבה מתוך הים  פיזרה את שיערה האדמוני
ואני הבטתי בה מביטה בים, וכל כך רציתי להיות הים, רק כדי שהיא
תביט בי באותה הצורה. ידעתי שלא אראה עוד דבר יפה יותר לעולם.

(הנצח צוחק)

נצח: לעולם.

2.

שם: פעם שאל אותי הנער, מי אתה? איך יכולתי להסביר לו? הוא הרי
בן עפר, ואני בראתי את העפר. בראתי, ואינני יכול להסביר.
דיברתי אליו דרך הרוח, אך הוא לא שמע. אמרתי לו שאם רק ילך אל
המדבר ויביט בכוכבי הלילה, וינסה למתוח בינהם קווים דקים ובלתי
נראים, בסוף ימצא אותי. אך הוא לא שמע. צעקתי לו מן הסלעים,
דרך פיות חתולי הבית שלו. הוא לא שמע. רק כשלא הייתה לי עוד
ברירה, דיברתי אליו דרך הכאב. רק אז הוא שמע. וכשהקשיב, כמעט
הצליח להבין את כל מה שפרטתי על מיתריו. אבל קשה לו, לאדם,
להבין. כל כך רצה למחוק את הכאב, אבל לא יכולתי למחוק אותו.
הוא פשוט לא הבין.

נער: כשהייתה מניחה את אצבעותיה על רקותיי, היה הכאב נעלם
לחלוטין. היא הייתה מניעה אותן באיטיות, בתנועות מעגליות,
והמעגלים הלכו וגדלו בתוכי. נעימים כל כך היו, כמו אדוות
ההולכות וגדלות על פני המים.

(הנצח שותק)

3.

שם: כשנולדו המים, היו ריקים וטהורים. זה הייתי אני שזרעתי בהם
זרעי חיים. הם לא סלחו.

נער: אני עוד זוכר את הימים בהם לא ידעתי כאב. הבטתי בה ופשוט
הבטתי.

(הנצח צוחק)

4.

שם: האם שומעים אתם את צחוקו של הנצח? שיצחק. גם אני נצחי.
בדיוק כמותו. אין לי התחלה ואין לי סוף. גם אני נצחי! שיצחק.

נער: שומעים אתם את צחוקו של הנצח? אני יודע שהוא צוחק. גם אני
הייתי צוחק אם הייתי רואה את הדברים הזמניים מתענים כל כך בשל
זמניותם. שיצחק.

(הנצח משתין במכנסיו)

5.

נער: עברו שמונים שנה. עברו, עברו לידי. עברתי איתם. הנער מת.
הזמן נגמר. אני זקן, והעבר מביט בי כמו מחכה שכל כולו יהיה
עפר.

שם: הנער מת. שוב נער מת. והחיים, כמו נהר. הם אינם כמו נהר.
אך מה אומרים כשנער מת?

(הנצח שותק.)