[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גל מדמון
/
אני תמיד צודקת

טעות ראשונה: נולדתי אישה.

טעות שנייה: יש לי דעה.  
דעות, ברבות.
אישה עם מחשבות.
אף אחד לא חשד בשנתיים הראשונות,
ובשקט, בלי מילים,  
אמא מעבירה לי שלא כל דבר אומרים.

טעות שלישית: אמרתי.  
אומרת,
ולפעמים אפילו לא מתנצלת.
כן מצטערת.
אמא מתקפלת,  
מושכת כתפיים ומתנצלת בשמי ובשמה,
ומכריזה בקול על התסכול, שכל העולם ידע -
אני לא מבינה מה לעשות עם הילדה.
ומיד מסבירה -  
זה לטובתך,
הבעיה היא לא מה שאת אומרת , אלא איך.

טעות מספר ארבע (לקורא העוקב):  
אשה, חושבת, אומרת - בבטחון, נוקב.
אמא מוותרת, שברתי לה את הלב.
רק מדי פעם מסננת שיש דברים שאף אחד לא אוהב.
אבל אמא! מה אכפת לי מה אוהבים?
אני לא חיה בשביל אנשים אחרים.
זהו, הנה, גדשה הסאה -
כאילו לא מספיק - שאת קולנית, את מתנהגת כמו בן ואת חסרת
שליטה,
יש לך את החוצפה להניח שאת מחליטה!

למה את חושבת שאת יותר טובה?
הרי כולנו חכמים, כולנו נבונים  
וכולנו גדלנו על אותה התורה -
אישה, טיפשה, מקור כל חטא, נחשה,  
תנמיכי, לא יפה לך להיות כל כך נחושה.
ובת מלך - כל כבודה פנימה,
אז כנסי, קדימה.
גם את יום אחד תהיי אמא.
תלמדי לבשל, לנקות, לכבס ולתלות.
הנה - יש לך אחות,  
תתאמני.

אבל, אמא... זו לא אני.
ואם מדובר בידע הכרחי,  
אז למה את לא מלמדת את אחי?

שוב, מנסה להמציא מחדש את הגלגל?
את לא מבינה לאיזה עולם הגעת בכלל.
תראי את זו, נסיכה קטנה ועדינה,
אבל את תמיד חייבת להיות שונה!
את צעירה. את חושבת שהגישה הזו תישאר,
אבל אנחנו נראה כבר מי ישבר.

...

טעות חמישית: נשברתי.
לא הצלחתי ללמוד לשתוק, אז למדתי להתנצל גם כשלא עשיתי שום דבר
רע.
למדתי איך להוסיף חיוך ילדותי כדי לרכך כל אמירה,
ואיך לבכות לפי דרישה,
ולנפנף קצת בשיער לפני בקשה.
למדתי להגיד משפטים כמו "שש.. הגברים מדברים",
ולדבר עם בנות על המשקל ועל בגדים.
למדתי שאי אפשר ביחד - את או חכמה, או יפה,
ואת רוצה למצוא גבר, אז ברור מה את מעדיפה.
למדתי להגיד "מה הבעיה של הפמיניסטיות האלה, אז שיפתח לי את
הדלת, אז מה?"

-

ואז למדתי שהוא יפתח לי את הדלת גם אם אני אהיה חכמה,
ואם זה לא מתאים לו, אז מישהו אחר,
ואם לא בא לו לפתוח אז אני אסתדר.
ואם אמא שלי הפנימה שנשים לא צריכות לדבר,
זה לא אומר שאני גם צריכה לוותר.
להפך, אני כנראה אצטרך להתאמץ קצת יותר,
כי כשמישהו אומר לי "יפה! איך הבנת את זה מהר",
ואני יודעת שזה לא נאמר לעמיתיי הגברים,
אז אני אוספת את מיטב הטעויות שלי, ומביטה לו ישר בפנים,
ומשתדלת לצמצם את החיוך, שלא יחשוב שאני סתם צוחקת -
"ברור, אני יודעת הכל ואני תמיד צודקת".

זה לא אומר שאני לא עושה טעויות.
אבל מאז שהבנתי שאני חושבת בכמויות,
ורואה דברים שלא כולם יכולים לראות,
ובאיזה 90 אחוז מהפעמים (לפחות 80) התשובות שלי נכונות,
אז אני מוסיפה לי קצת: אשה, מזרחית, מהפריפריה - פלוס ריביות.


בקיצור - יוצא שאני תמיד צודקת.  

אני לא טובה יותר מגברים, אני לא מתחרה.
אני קודם כל אדם, לפני שאני בחורה.
נכון, לפעמים אני צריכה להיזכר,
וכשמישהו זורק לי "יפה! איך הבנת את זה מהר",
אז המוח שלי לרגע עוצר.
כי אני יודעת שהיום העולם הוא קצת אחר,
ויש מצב שבאמת הוא מתפעל מאדם, שהבינה את זה מהר.
אז אני אוספת את מיטב הטעויות שלי ומביטה ישר לתוך המראה -
כן, מה?
אני חכמה.
ויפה.  
אבל לא מבשלת, תבשל אתה.

29.8.18







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פטמו את הבטן
ואת היצר -
זוהי תאוותכם
היחידה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/8/18 3:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גל מדמון

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה