לו השואה היתה מאחורינו
היינו שותקים.
בונים "יד ושם" חדש
בדומיה.
קול זעקותיו של דג שנרצח
ביסורים
אינו חודר אל תוף אוזננו
האטום.
לו היינו שומעים
האם היה זה אחרת?
אנו שומעים את העגלים
במחנות ההשמדה -
תנו לנו לחיות!
אנו שומעים את האפרוחים
הנגרסים למוות -
תנו לנו לחיות!
האם דימינו עצמנו
לחרשים?
אולי לבנו משכבר הימים
נדם לזעקות מוות של
אחרים,
שמא התרגלנו,
דור אחר דור,
לשחות בדמם של
עוללים?
להרים כוסית מלאה
בדמם,
חג אחר חג,
לחיים! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.