זיקית הדבש נוחרת כל לילה בחצות
היא מצפצפת שריקות נחירות
שאיפות ישר לגרון
אני מתחלק לארבעים חלקים, וזה לא מותר
אני מתקלף משורשיי שפיותי, וזה לא מותר
אני זז אחורה קדימה כמו נזיר
כמו ילדה במצב קטטוני
הזחלים עולים בי, מכרסמים את עיניי,
אני לא יכול לזוז מכאן לשם לשם
עוד היא עומדת בתוך האור הערפלי
ידיה לצדי גופה, אבל עיניה מבקשות
עוד אני מפנה עורף, לא יודע אם אמת או הזייה
עוד אני חושב כישוף או היתול של הבריאה
היא מתרוממת, היא נשענת, על יד אחת
היא מביטה בי בעיניי החרדל שלה
אני לא יודע אם אני מתאהב במי שהייתה אימי לפני שהשתגעה
אני לא יודע אם אני מתאהב בכלל, או מאוהב באהבה
למה הלכת ממני, כמו חור שחור, אני לא יכול לזוז. |
