"צריך לקלף את העטיפה לפני שאוכלים," היה כתוב על הוופלה
המצופה שוקולד. "אבל אני לא רוצה לקלף את העטיפה!" אמר האריה
הגדול בזעם. "אני מסוגל לאכול ניירות, שקיות, אפילו ברזלים, אז
למה שאני ארצה לקלף את העטיפה?" "ככה זה," אמרה לו הנימפה
קליפסו, "בתוך העטיפה נמצא הוופלה, ואם לא תקלף את העטיפה,
ותבלע אותה ככה בשלמותה, לא יתעכל בך הוופלה, וזה מאוד נורא,"
"למה זה נורא?" שאל האריה הגדול הרשע. "כי בתוך העטיפה שוכן
הוופלה," אמרה לו הנימפה קליפסו, "ואם לא תקלף את העטיפה לא
יתעכל הוופלה," "שלא יתעכל הוופלה," אמר האריה הגדול הזועם
בזעף, "אני אריה גדול נורא ואכזר, אני לא מקלף עטיפות," וכך
טרף האריה את הוופלה בלי לקלף אותה. "זה לא היה טעים," אמר
האריה, "גם לא מתוק. לאמתו של דבר לא היה לו טעם בכלל," ואז
הוא ראה עלמה חמודה שבאה לקראתו. "מה את רוצה?" הוא אמר בזעף.
"אני רוצה שתטרוף אותי," אמרה העלמה החמודה. "מיד, אם זה
רצונך, או לא," "אך רגע," אמרה העלמה החמודה, "קודם אתה צריך
לקלף אותי מהבגדים," שוב חרה כעסו ועלה חומו באפו של האריה
הרשע הגדול, "אני לא מקלף, אני אטרוף אותך איך שאת," והוא טרף.
לא עברו כמה רגעים, והוא החל להשתעל ולהיחנק. "אמרתי לך שעליך
לקלף אותי קודם," אמרה העלמה החמודה מתוך בטנו של האריה. "אז
למה בכלל אני חש ברע?" שאל האריה. "בגלל הבגדים שלבשתי. הם לא
טובים לעיכול, חוסמים את מעברי האוויר ומערכת העיכול, ויגרמו
לך בקרוב למוות," "אני לא יכול למות," אמר האריה הרשע האכזר,
"אני מלך החיות, הכול יכול, אני לא יכול למות בגלל שטויות
כאלה," אמר ומת. באו כל החיות וביכו את מותו של מלך החיות
האכזר והנורא. "זה בגלל שהעלמה החמודה לבשה בגדים סינטטיים,"
אמר האוגר הפיקח, והסנאי הוסיף, "זה מה שגרם למותו של האריה
הגדול הנורא," עברו ימים ושנים רבות מאז, אבל האריה הגדול
והנורא נשאר מת.