מכונות מבחינות, באנשי מבחנות,
מוליכים שורת עצמות, אל אחרית תהיות.

תראי את כל אלה, הם רק הבלי חלומות,
נשכבים, נרגעים, זרימת חלקי גופות.


ואת לא מכאן, אבל את עכשיו בתחתית,
לא אומרת דבר, רק שתיקה סתמית.

הכל זמני שארית, בואי שבי עימי שנית,
תגידי הס, לא אסכית, אביט בך ללא תכלית.
נתקיים במקומות רועשים, בשולי תודעות,
גופות מיוזעים, תנועות אחרונות.

את האחת שתבין, לא תבין, לא תדע,
רוחות של פרצים, אנחה מעיקה.

אני נמנע מתגובה, ללא עומק תחושה,
מכונות צורחות במקומי נקמה.