היא שאלה למה הוא לא יוצא. "שהכאב ימצא לו חברים לטייל איתם
בלילה," הוא חזר על משפט מתוך איזה שיר. אבל היא לא הכירה את
השיר, ואמרה שהוא הופך פיוטי כשהוא דיכאוני. הוא חייך לעצמו
מובס. אני לא בעל טוב, הוא חשב. אני לא עושה עבודות בית, לא
מכין אוכל. היא לא אמרה על זה כלום, אבל הוא רואה את מבט
האכזבה בעיניה. לפחות הוא לא רואה הרבה טלוויזיה. "כל היום אתה
באינטרנט," היא אמרה כאילו ממשיכה את קו המחשבה שלו. "אם אתה
עושה כסף - זה מבורך. אם אתה עושה עבודת קודש - זה מבורך עוד
יותר." הוא קורא את כל השטויות בטוויטר, וקורא ערכים
ב-ויקיפדיה. לפעמים הוא מצייר. "ראיתי שאתה מצייר קצת במחשב,
אתה משתף את זה עם אנשים?" "לא," למה?" "אני לא יודע איך."
"אני אראה לך," היא לימדה אותו לאט ובסבלנות איך לפתוח בלוג,
לעלות אליו ציורים שלו ותמונות מהרשת, וגם טקסטים שהוא יכול
לכתוב ב-וורד, וקליפים. "למה שאני ארצה לעלות קליפ?" "אולי
תמצא שקליפ מ-יו-טיוב אומר יותר טוב ממה שאתה יכול את מה שאתה
רוצה להגיד," "מה זה עושה לשתף?" "טוב על הלב," והיא אמרה לו
שהקשר בין אנשים מתרחש גם דרך האינטרנט, בין אם שולחים זה לזו
הודעות פרטיות, ובין אם הם סתם מתרשמים ושותקים. "כי," היא
אמרה, "אנשים קשורים אחד לשני בחוטים וקשרים לא נראים. כשמישהו
מחייך מתוכן שלך אי-שם, אתה מקבל אנרגיה טובה. גם אם אתה לא
יודע שהוא חייך." "ואם אני גורם לו להתאהב?" היא חייכה, "אם
אתה נותן אהבה - אתה מקבל בחזרה," היא אמרה לו שלא יתלונן ולא
יפגין אנרגיה שלילית, כי זה יפגע בו. "אותה האנרגיה תחזור
אליך."
בוכה, כמעט על סף דמעות, הוא ניסה להצחיק או לפחות לעלות חיוך
על פניהם של אנשים זרים. באופן מוזר הוא חש מה הם חשו כשהם
התרשמו מהתוכן. וככל שקלט בעין השלישית תחושות טובות יותר -
הפך שמח יותר. בדרך מהוססת הוא התחיל לכתוב שירים מצחיקים, וגם
סיפורים. כמעט לא היו תגובות, כי לא היו לו כישורים חברתיים
והוא לא ידע איך להגיב בחזרה, אבל מספר האנשים שנכנסו לדף בו
הוא כתב הלך וגדל, ויחד עם זאת השתפר מצב רוחו. "אל תיצור מעט
מדי ולא יותר מדי," היא אמרה, "כי אז תרגיש מצוקה. מתי שאתה
יכול, כמה שאתה יכול, איך שאתה יכול. בלי למלא פיך מים ובלי
להפריז,"
בכל זאת אינטרנט הוא כלי לקשר בין בני-אדם. ואנשים שקשורים
ביניהם - הם אנשים שמחים, או לפחות מסופקים. לקבל עונג ומבלי
לתת עונג משאיר את האדם ריק עם תחושת חוסר טעם. לתת תורם לאדם
לא פחות מלקבל. צריך לדעת גם לתת וגם לקבל, כמו צינור. מי
שעושה רק זה או רק זה - הופך אומלל. "בשביל לקבל צריך לתת.
בשביל לתת צריך לקבל," |