עשר דקות לשתיים אחר חצות. היא מורידה את נעלי העקב בכניסה
לדירה וממשיכה על קצות הבהונות. פותחת את הדלת בשקט. דואגת
להרים אותה מעט עם הידית, כדי שלא תיגרר על הרצפה ותרעיש. מתי
כבר יסדרו את הציר הדפוק הזה, היא שואלת את עצמה. היא לא צריכה
אור. מכירה טוב טוב כל מרצפת, מתלה וארון. מניחה בשקט את התיק
שלה. בדרך לשרותים, היא כבר מסירה את החצאית ואת החולצה ומניחה
יפה על הכסא. מתיישבת בשקט בשקט על האסלה ומכוונת את הזרם
לדופן החרסינה, שלא ירעיש. בבוקר היא כבר תדיח את המיכל.
ממשיכה על הבהונות לחדר השינה. היא שומעת את הנשימות שלו. כמה
טוב שקנו מזרון בדרגת קושי 5! היא יכולה להכנס לצד שלה במיטה
והוא לא ירגיש בכלל. היא מתמתחת ארוכות בעמידה, מגלגלת כתפיים
לאחור ומתיישבת.

יללה צורמנית מקפיצה אותה. החתול נמלט בריצה מהחדר והיא מפילה
את הכוס שעל השידה.