יֵשׁ מַשֶּׁהוּ בִּלְהִתְנַשֵּׁק בפראות
עִם מִישֶׁהִי מוּל הַרְבֵּה אֲנָשִׁים.

הַהַרְגָּשָׁה, הֶעָצְמָה, הַנּוֹף!
שׁוּם דָּבָר לֹא בָּאֱמֶת משתווה
לְזֶה, בַּשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה.

שׁוּם דָּבָר לֹא משתווה
לַזִּיכָּרוֹן שֶׁל זֶה, כְּשֶׁהַמַּבָּט
הָאָרֹךְ שֶׁל הַלַּיְלָה וְהַיָּד
הַקְּצָרָה שֶׁל הַבֹּקֶר
שׁוֹלְחִים אליי קַוִּים
רֵיקִים שֶׁל קִיּוּם

אַהֲבָה שֶׁהָיְתָה פַּעַם
מַנִּיחָה אַתְּ עָצְמָה
עַל השיחים הַקּוֹצָנִיִּים
שֶׁל מָה שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהִיזָּכֵר בּוֹ...

הַפְּרָאִיּוֹת שֶׁל אִינְטִימִיוֹת
בְּמָקוֹם צִבּוּרִי בּוֹלַעַת
אֶת הַתּוֹדָעָה [עִם גִּלְגּוּל הַזְּמַן]
אֶל הַבְּדִידוּת שֶׁל הָאֱנוֹשִׁיּוֹת
כַּאֲשֶׁר הִיא נֶאֱלַצְתָּ לְהִתְמוֹדֵד...
עִם נִיצוֹצוֹת שֶׁל נֶצַח.